מכירים את המושג "צחוק הגורל"?

שמתם לב באותה הזדמנות שלגורל אין בכלל חוש הומור?

כמו שהבטחתי בפרק הלפני אחרון של Short Evil, את מקום הסיפור הציני הזה יתפסו גרסאות ציניות של סיפורי התנ"ך למיניהם. הגרסא הראשונה היא לסיפור גן-העדן (לא לילדים מתחת לגיל 13):

בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ.

אח"כ ברא את הים, השמים, השמש, הירח, הכוכבים, הצמחים, החיות (לא בסדר הזה) ולבסוף את הנאחס. אבל אנחנו נוהגים לקרוא לנאחס הזה בשמו המדעי: הומו ספניאס, או בן-אנוש.

אדם וחווה נבראו עירומים, אבל בגלל שהם היו סתומים הם לא הבינו את משמעותו העמוקה של הסקס, ושלמעשה הם אמורים להתחרמן אחד מהשני. באותם הימים אדם היה אימפוטנט, והדגדגן של חווה לא היה פעיל.

אבל זה לא מה שחשוב.

מה שחשוב זה שהיה שם מישהו אחר שנראה כמו בן-אנוש, ולו אנו נוהגים לקרוא פוליטיקאי, עורך דין, רואה חשבון, ח"כ, או בשמו המדעי: נחש.

הנחש היה לבוש ובעל מוח, ואין צורך לציין שבעל טסטוסטרון פעיל. לכן אין צורך לומר שהוא התחרמן על חווה כמו לא יודע מה, והוא רצה מאוד לעשות איתה את זה. אבל הוא לא רצה ללכת לזונה שאפילו לזייף אורגזמה לא יכולה, ולכן הוא היה חייב להעלות את רמת ההורמונים שלה מאפס להרבה מאוד, אבל בשביל זה הוא חייב לתת לה קצת שכל.

הבעיה היא שבשביל לתת לה קצת שכל הוא היה חייב לתת לה מפרי עץ הדעת, והבעיה שה' איים על צמד המטומטמים לא לגעת בעץ או שהם ימותו. וכמובן שבתור שני אנשים עם רמת משכל של ילד בן שלוש בערך, הם האמינו.

אבל לא סתם למחש ניתנו תאריו כגון עורך דין או חבר כנסת: הנחש היה ערמומי ביותר, ולכן הוא החליט לטייל לו עם חווה, בלי הקוף הזה עם הזקן. וכך שניהם יצאו להם לטיול בגן.

"אני מודה לך מאוד על הטיול," אמרה חווה.

"בבקשה," אמר הנחש.

"תראה," אמרה חווה כשהם בדיוק עברו ליד פרי עץ הדעת, "הנה פרי עץ הדעת. לא היית מת לטעום ממנו."

"זה לא בלתי אפשרי," אמר הנחש וחייך.

"איך?" שאל חווה, "הרי נמות אם רק ניגע בעץ."

"באמת?" שאל הנחש וחיוכו התרחב, הוא התקרב לעץ ונשען על גזעו.

"אוי ואבוי!" אמרה חווה, "אתה תמות!"

"אני כבר נשען על הגזע שלוש שניות ולא קרה לי כלום," אמר הנחש, ואז קטף פרי ואכל אותו בנגיזה אחת, ואת הגרעינים ירק.

"אוי ואבוי," אמרה חווה.

"אני חי," אמר הנחש, "ה' זיבל לך ולאדם את השכל."

"מה זה שכל?" שאלה חווה.

"זה מה שתקבלי אם תאכלי מעץ הדעת," אמר הנחש.

"זה משהו טוב?" שאלה חווה.

"בהחלט," אמר הנחש, קטף פרי נוסף ומסר לחווה. "תאכלי."

חווה קצת היססה, אין צורך לומר, אך בסופו של דבר היא אכלה את הפרי עד תומו.

"ועכשיו," אמר הנחש והתכונן להגשים את הפנטזיה שלו.

"מה אתה מסתכל?!" שאלה חווה, "ככה להסתכל עם עיניים כאלו על אישה עירומה?! אתה לא מתבייש?!"

"אני יכול ללמד אותך קצת על טעם החיים," אמר הנחש.

"שכח מזה!" אמרה חווה וקטפה פרי בשביל אדם, והלכה משם.

"הו לא," אמר הנחש, "אני לא נתתי לך שכל בשביל זה!" והוא קפץ על חווה, ואנס אותה. חווה כמובן נתנה סטירה חזקה מאוד לנחש וברחה משם.

אבל לנחש זה כבר לא היה אכפת, את הפנטזיה שלו הוא הגשים.

"מה קורה, אחותי?" שאל אדם שהיה ערס לא קטן לפני שהוא קיבל את המוח.

"מי אחות שלך?" שאלה חווה, ומסרה לאדם את פרי עץ הדעת.

"מה זה?!" שאל אדם והחוויר, "מה את בסדר?! ככה לתת לי למות?!"

"אני כבר אכלתי מהפרי הזה," אמרה חווה, "קח ותאכל."

אדם החליט שאם חווה אכלה את זה גם הוא יכול והוא אכל בשקיקה את הפרי.

"אני מרגיש אדם שונה," אמר אדם, "כבר לא בא ליה להיות ערס. כנראה בגלל שערסים ושכל לא הולכים ביחד." ואז הוא הסתכל על חווה וקלט: היא עירומה.

"מה אתה מסתכל?!" שאלה חווה. "אנחנו צריכים איכשהו להסתיר את זה!"

"למה להסתיר?!" שאל אדם וליקק את שפתיו בתאווה למראה החזה של חווה.

"סתום ת'פה ולך תכסה את עצמך במשהו!" אמרה חווה והלכה.

כעבור שלוש דקות חווה כיסתה את איבריה האינטימיים בעלי תאנה וכך עשה גם אדם, אם כי בחוסר חשק.

"באסה," אמר אדם, "אבל יש מצב שמתישהו..."

"בוא הנה, רק נוצר לך הטסטוסטרון וכבר אתה רוצה סקס?!" שאל חווה, "ברור שנעשה מתישהו, אבל קודם כל תאונן קצת במקום. תעשה את התהליך."

ואז הם שמעו את קולו של ה' מתהלך בגן.

"אוי ואבוי!" אמר אדם, "אסור שהוא יידע שאכלנו מהעץ!" ושניהם רצו להתחבא.

אדם התחבא מאחורי אחד העצים, אבל כמובן שה' ראה אותו.

"אדם, אייכה?!" נשמעה קריאה בגן.

"מה זאת המילה הזאת 'אייכה'?!" שאל אדם, "מה אתה, בכנס שירים של נתן אלתרמן? דבר נורמלי!"

"סתום ת'פה, אדם," אמר ה', "ותגיד לי מה זה העלים האלו שאתה לובש!"

"אה," אמר אדם, "זה אופנתי עכשיו. חוץ מזה מי יודע, אולי מישהו יחליט לבקר, ולא נעים לי..."

"ממתי לא נעים לך ממשהו?!" שאל ה', "היה לך מאוד נעים לצייר ציור של גללים עם פירות יער על השער! אז מלהראות את הצינור הזה שלך לא נעים לך?! מה אתה דפוק?!"

"קצת," אמר אדם, "אבל עכשיו קיבלתי קצת שכל."

"קיבלת שכל?" שאל ה', "קיבלת שכל?! בשביל לקבל שכל אתה צריך לאכול מפרי עץ הדעת! אני אסרתי עליך לאכול מפרי עץ הדעת!"

"בסדר," אמר אדם, "חווה נתנה לי ואמרה לי שזה בסדר, ויש לה חזה גדול, זה לא קל לסרב לה."

"לא היה לך טסטוסטרון לפני שאכלת מהפרי, אבל אם אתה אומר זאת חווה..." אמר ה'.

חווה הופיעה שם ואמרה: "הנחש פיתה אותי! וגם אנס אותי!"

"אנסת אותה?!" פנה ה' לנחש שהיה בצד השני של הגן, "מה אתה, משה קצב?!"

"אל תעליב אותי," אמר הנחש.

"אני ועוד איך אעליב אותך!" אמר ה' והפך את הנחש ולאותו נחש שאנחנו מכירים כיום. "עכשיו טוס לי מהעיניים!" והנחש עף מתוך גן העדן.

"אוי ואבוי," אמרה חווה.

"ובקשר אליכם," אמר ה', וזרק לאדם וחווה בגדים מעור, "מעכשיו אתם תתאמצו מאוד, תוציאו לחם בזיעת אפכם, תלדו בסבל ובסוף תמותו. וגם תקריבו לי קורבנות."

"אתה גם מגרש אותנו מגן עדן וגם רוצה שנקריב לך קורבנות?!" שאלה חווה, "אתה שרוט לגמרי!"

"אולי," אמר ה', "אבל אני עדיין מלך העולם, אז טוסו מפה!"

ואדם וחווה גורשו מגן-עדן, ועושים את כל מה שאנחנו עושים היום, אבל בעיקר את הקטע של הסקס...

בפרק הבא: קין והבל.