כן, זה שוב הנודניק הזה שמתלונן על כמה שצה"ל זה צבא לא יעיל שלא מפספס שום הזדמנות לעשות טעויות מפגרות. אבל עד שאוכל באמת גם לעשות משהו עם העובדה הזאת חוץ מלכתוב עליה, תיאלצו פשוט לסבול את זה עד שחרורי או עד שצה"ל יעבור התייעלות. מכיוון שאין סיכוי שהם יעשו את זה בעשרה חודשים, אתם יודעים לפחות כמה זמן עוד נשאר לכם לסבול.

עת היותי מלש"ב פרה-צעיר זימנו אותי למיונים שונים. מכיוון שהבנתי שאם התפקידים שדורשים מיון עלובים ברובם, תיארתי לעצמי עד כמה גרועים התפקידים שאפילו את זה לא דורשים. לכן, על מנת לא להשתעמם לחלוטין בצה"ל הלכתי לכל המיונים הללו. א-מ-מה? מרבית המיונים נקבעו לשעה תשע בבוקר במקום כלשהו במרכז. נשמע סבבה? לא כשאתם גרים בצפון והתלושים שקיבלתם לא תקפים לרכבת, שלמרות חוסר יעילותה מקצרת את הדרך שעוברת באוטובוסים בלבד. ההיגיון חוגג והעולם שותק.

מאז המיון האחרון שלי עברו כשנתיים וחצי, וחשבתי לעצמי שברגע שקיבלתי חוגר נגמרו כל תלאות של נסיעות לא הגיוניות לשעות לא הגיוניות. אמנם הובטחו תלאות אחרות, אבל לפחות ניתן יהיה לסנכרן בין השעה בה יש להגיע לאותה נקודה במרכז ובין דרכי ההגעה. אבל אז ברכבת ישראל התקבלה ההחלטה השנויה במחלוקת, לפיה חיילים ייאלצו לשלם על נסיעה בראשון בין שש לתשע בבוקר. לי אישית זה היה פחות אכפת, מאחר ואני לא משתמש ברכבת על מנת להגיע לבסיסי שבאמצע השממה.

אבל אז נודע לי שעליי להגיע לירושלים עד עשר בבוקר. אמנם למרכזית אני מסוגל להגיע עד לשעה הזו, אבל משם מצפה לי נסיעה של ארבעים דקות שמבטיחה לי איחור. כמובן, זה לא החלק הבעייתי, אלא זה שאני אצטרך לקום לפני חמש בבוקר על מנת להגיע כמה שיותר קרוב לנקודת הזמן. וזה למה? כי אין רכבת לחיילים. אין ספק שבצה"ל למדו שהמציאות השתנתה במעט, והפיקו לקחים בהתאם.

קצינים יקרים: אני יודע שאתם לא ממש שמים לב מה קורה בתחבורה הציבורית לאור העובדה שיש לכם רכב על חשבון הצבא, ולצפות מכם דבר כזה זה בערך כמו לצפות מברק להבין מה קורה כיום בשוק הדיור (כן, גם אחרי שהוא מכר את הבית). אבל בכל זאת, יש לכם בערך איזה מאתיים פקידים ופקידות שתפקידם הוא, אה... תזכירו לי? לא משנה, זה לא רלוונטי (לא לדיון ולא לצבא). לא יזיק לכם אם תשאלו אותם: "תגידו, להגיע ממקום צפוני או דרומי בארץ לירושלים עד השעה עשר בבוקר כשאין רכבת, זה סביר?" אם לא כל הפקידים שלכם הם קל"בניקים מקומבנים, סביר להניח שאחד מהם גר בפריפריה והוא יוכל להגיד לכם "אה... לא. מה עישנתם כשחשבתם שזה זמן סביר?" אז יסתבר לפקיד הזה שאתם לא מעשנים כלום ושאתם ככל הנראה פשוט סתומים באופן טבעי. בכל זאת, קצינים.

והעיקר רוצים שאני אחתום קבע בצבא הזה. ועל זה ייאמר: פחחחחחחח.

שבוע טוב.

שמתי לב לתכונה מעניינת שמאפיינת ישראלים: הם ממש לא אוהבים שמישהו משווה משהו לשואה או לנאצים, עד שהם עושים את זה בעצמם. הדוגמא הכי טובה היא ביבי עם המכתב שהוא הראה ב"נאום הברווזים" שלו (ותסלחו לי - אבל מישהו באמת חשב ש"ברווז גרעיני" זו הברקה רטורית?) והאיום החוזר ונשנה שלו בהשמדת המדינה ומההיטלר המזוקן שסוגד לאורניום.

וזה גרם לי לתהות: מה היה קורה לו מדינת ישראל הייתה קמה מבלי שהייתה שואה? לא נראה לי שהיינו יכולים להתמודד עם זה. ביבי היה מזהיר את כולם מאחמדניג'אד, אבל לא היה לו למי להשוות אותו. אוי, א ברוך. אגב, אני מכיר את הטיעון שהודות להיטלר שאיש לא לקחת ברצינות עד אשר הוא פתח במלחמה לוקחים דיקטטורים כמו הנודניק מאיראן ברצינות, אבל זה פשוט טיעון מטומטם: לקחו את היטלר מאוד ברצינות - אחרת לא היו נותנים לו כל פיסת אדמה שהוא דרש לעצמו. פשוט אף אחד לא הבין שם - ככל הנראה חוץ מצ'רצ'יל - שזו פשוט לא הדרך הנכונה.

בכל מקרה, היה יכול להיות משעשע להיות ביקום המקביל הזה, בו מדינה שלמה לא סובלת מטראומה. אבל בהיסטוריה המושג "אילו" לא קיים, ולכן אני מסתפק במערכון שעוסק במה יקרה כאשר ייעלמו הנאצים מעל פני האדמה. המערכון, "ציידי הנאצים" שמו, נכתב בהשראת המערכון "משיח דופק בדלת" של הגשש החיוור. תיהנו:

ישראל על הבמה. דפיקה בדלת.

ישראל: יבוא.

שלמה: (נכנס)

ישראל: אה, שלמה, מה שלומך?

שלמה: ממש רע, ישראל. ממש רע, וגם שלך עוד מעט ייהרס.

ישראל: מה קרה?

שלמה: הרגע גיליתי שנשאר רק עוד נאצי חי אחד.

ישראל: מה אתה מזבל את המוח? כמה נאצים צעירים ונמרצים יש היום.

שלמה: אבל אלו נאו-נאצים. אני מדבר איתך על נאצים אמיתיים, ששירתו ברייך השלישי והרגו יהודים.

ישראל: ולמה זה רע?

שלמה: כי אנחנו ציידי נאצים. ברגע שנתפוס אותו, או שהוא ימות - לא יהיה בנו צורך.

ישראל: אוי ואבוי, זה נורא. כל מה שאני יודע לעשות זה להרביץ מכות לנאצים. אם הנאצים ייגמרו, אני אצטרך לחבור לחבורת "תג מחיר" ולהרביץ לחיילים תוך כדי קריאת "נאצים".

שלמה: אני אצטרף לסיקריקים ואעשה את זה לשוטרים.

ישראל: אנחנו אבודים.

שלמה: אנחנו גם עושים מזה כסף כל כך טוב, איך אפשר לוותר על זה?

ישראל: יש פה גם עניין פטריוטי: מבלי האיום הנאצי, מדינת ישראל תאבד יתרון אסטרטגי חשוב.

שלמה: כאילו שהפטריוטיות מעניינת אותך.

ישראל: תכל'ס לא, מעניינת אותי הפרנסה.

שלמה: אסור לנו לתפוס אותו, אתה שומע?

ישראל: אין שום מצב שתופסים אותו.

שלמה: נרדוף אחריו, אבל לעולם לא נשיג אותו.

ישראל: נספק לו דרכונים זרים וכרטיס טיסה לארגנטינה אם צריך.

שלמה: מה ארגנטינה? לאיראן. לשם אין שום סיכוי שיטיסו אותנו.

ישראל: צודק, עדיף איראן.

שלמה: אז סגרנו על איראן.

שמידט: (נכנס) שלום. שמי כריסטוף יוהאן שמידט, אני הנאצי האחרון בעולם ובאתי להסגיר את עצמי.

ישראל: זה לא באמת קורה לי.

שלמה: לא, לא, לא. אתה לא יכול לעשות את זה.

שמידט: אבל אני מאסתי בחיי הרדיפה ואני רוצה לכפר על חטאיי.

ישראל: אבל למה עכשיו?

שלמה: לא יכולת לחכות עם זה קצת?

שמידט: אני עוד מעט מתפגר, ואני מעדיף שיוציאו אותי להורג מאשר למות בפחד שאתם תתפסו אותי. אני עכשיו הולך אתכם לבית המשפט, אומר שאתם תפסתם אותי ומודה בכל מה שאתם רוצים.

ישראל: (חושב) לא מתאים לנו.

שלמה: בדיוק אני וישראל דיברנו על זה, לממן לך כרטיס טיסה לאיראן.

שמידט: מה איראן, מה? ורדאמט [לעזאזל]! אפילו להיתלות אי אפשר עם היהודים האלו.

ישראל: אתה מעדיף יעד אחר? העיקר שלא יהיה למדינה הזאת הסכם הסגרה עם ישראל.

שלמה: נממן לך פירסט קלאס.

שמידט: מה לא בסדר עם שניכם? אתם ציידי נאצים. אני נאצי. העבודה שלכם היא לתפוס אנשים כמוני ולהביא אותם למשפט.

ישראל: נו, אז מה?

שמידט: כשפושע בא לשוטר הביתה ומסגיר את עצמו, השוטר פותח בקבוק שמפניה, חוגג ואז מתקשר לממונים עליו.

שלמה: ו...

שמידט: אתם באמת לא מבינים לאן זה הולך?

ישראל: לא ממש, לא.

שלמה: אתה יכול להסביר לנו?

שמידט: אתם ציידי נאצים. אני נאצי. תעשו את העבודה המחורבנת שלכם ותעצרו אותי.

ישראל: לא, מצטער, לא קורה.

שמידט: אבל למה?

שלמה: אתה לא מבין? אתה הנאצי האחרון שנשאר. אם אתה הולך, אין לנו פרנסה יותר.

ישראל: אתה רוצה שבגלל שהרגת כמה יהודים לפני ששים שנה אנחנו נישאר בלי עבודה?

שמידט: הייתי קצין בכיר באס.אס. אני אחראי למותם של המון יהודים!

שלמה: אדוני, אנשים עושים טעויות בחיים. זה בסדר.

שמידט: מה נאצי לשעבר צריך לעשות במדינת היהודים המחורבנת כדי שישפטו ויתלו אותו?!

ישראל: איזה אגואיסט זה.

שלמה: משהו. לא אכפת לו שאנשים ייאבדו את הפרנסה שלהם בגללו.

ישראל: זה בגלל שאנחנו יהודים. אם היינו גרמנים "ארים" הוא היה בא לקראתנו. סתם אנטישמי זה.

שמידט: אני כבר לא אנטישמי! אני חש חרטה על מעשיי!

שלמה: אם אתה לא אנטישמי, תבוא לקראתנו.

ישראל: אתה רוצה כרטיס לארגנטינה?

שמידט: מאיפה אתה חושב שבאתי עכשיו?

שלמה: מה אתה אומר? ואיך עברת בביקורת הגבולות?

שמידט: בדרכון שלי כתוב חוליו אגלסיאס.

ישראל: וזה עובד?

שמידט: תגיד לי אתה.

שלמה: אז לאן אתה רוצה לטוס?

שמידט: לגיהינום.

ישראל: אפשר לשכן אותך בבקעת הירדן. בקיץ זה גיהינום.

שלמה: ויש מלא כפרים פלסטיניים עם מואזין שישגע לך את הנשמה.

שמידט: אתם רוצים שאני, נאצי, אחיה פה בישראל?

ישראל: אנחנו דואגים לך, אח שלו.

שלמה: שמידט, שמידט, שמידט, אתה לא מבין? אם הנאצים וציידי הנאצים לא יהיו ערבים זה לזה, מה נשאר לנו?

סופ"ש נפלא.