חג שמח.

שלום לכם חברים.

קיבלתי אפטר, והחלטתי לספר לכם סיפור קטן.

נתחיל בחוסר צניעות מוחלטת, אך הכרחית לסיפור: כמו בשנה שעברה, גם השנה קיבלתי מצטיין, אך יש הבדל: בפעם הקודמת קיבלתי מצטיין של מפקד היחידה, והשנה קיבלתי מקצין החיל שלי אשר בפיקוד (דהיינו קצין חימוש, רפואה וכו' פיקודי). לא הולכים עם זה למכולת, וכל פעם הספר שאני מקבל מעפן ביותר (שנה שעברה זה היה על אתרי קרבות בארץ ישראל והשנה זה ספר של סמדר שיר. מה עשיתי רע?), אבל זה בכל זאת נחמד.

שנה שעברה סיפרתי על המצטיין בגלל ששכחתי להצדיע למפקד היחידה טרם חזרתי לשבת במקומי. השנה הטמטום היה של מישהו אחר: של הרס"ר שפיקד על החזרות לטקס.

לפני זה, הקדמה קטנה על רס"רים: באופן כללי אני רוחש להם איבה גדולה יותר מלקצינים, כי זה פחות או יותר כמו לפתוח למ"צ את הש.ג, להכניס אותו ולתת לו חדר בבסיס. ההבדל היחידי הוא שרס"ר גם דואג לניקיון של הבסיס. בעיה נוספת אצל רס"רים היא שרובם סתומים. אמנם הרס"ר הקודם שלי היה מציאה והרס"ר הנוכחי שלי לא מתעסק יותר מדי בחארטות ואני בטוח שיש עוד כמה כאלה, אבל באופן כללי רס"רים הם עם סתום ונודניק. הרס"ר שפיקד על החזרות לטקס המצטיינים קיבל מצטיין של ראש המטה של הפיקוד שלי - האם אחד כזה יהיה סתום?

כאילו שזה לא היה ברור: כחלק מהפיקוד על החזרות ועל המוכנות לטקס, הרס"ר בדק את דיגומנו ומדינו. חלק מהדיגום הוא שהסיכות בכומתה צריכות להיות שחורות משחור (במידה ואתם משתייכים לחיל הירוק - בצבע, לא בצורה החשיבה, כמובן). הבעיה היא שיש חיילים שכבר בקורס רוצים להיראות פז"מניקים (תמצאו חיים), אז הם משפשפים את הסיכה על מנת להוריד את הצבא השחור ולחשוף את המתכת הזהובה.

אז נכון, את קצין החיל הפיקודי זה לא היה מוציא משלוותו אם הוא היה נותן את תעודת ההצטיינות למישהו עם סיכה זהובה (גם ככה לא חבשנו את הכומתות), אבל בגלל שבכל זאת מדובר בצבא צריך גם להתעסק בחארטות, אז אני מבין את הרצון של הרס"ר שלכולם יהיו סיכות שחורות ויהי מה. אבל גם את זה אפשר לפתור בצורה לא מטומטמת בלי יותר מדי חשיבה מאומצת.

הרס"ר, ככל הנראה, לא שמע על הדבר הזה, חשיבה. התוצאה: כל מי שסיכתו הייתה זהובה נשלח לצבוע אותה עם טוש. כל אדם הגיוני היה מבין שהסיכה רק תיראה גרוע יותר ככה, אבל הרס"ר הוא ככל הנראה לא אדם הגיוני. כי אם הוא היה הגיוני, הוא היה מבין משהו: הטקס הוא למצטיינים מהחיל המסויים הזה בתחום הפיקוד, דהיינו שכולם משתייכים לאותו חיל, מה שאומר שלכולם יש את אותה הסיכה בכומתה. הדבר האחרון שחסר לרס"רים זה הפיצ'עפקס הקטנים האלו כמו סיכה לכומתה. היה קשה להביא כמה חדשות לאלו שחושבים שסיכה עם פז"ם זה מגניב?

מסתבר שכן, כשאתה רס"ר מצטיין שאמור לדעת מה זה להגדיל ראש. אז לא ביקשנו ממנו להביא מדים חדשים לאלו שהמדים שלהם מטונפים, כולה סיכות לכומתה.

ומי שחושב שאני מגזים, אז גם דיברתי על זה עם אחד הקצינים, וגם הוא אומר שהרס"ר הזה אידיוט, בלי קשר למקרה הזה.

עד כאן להפעם, אני הלכתי לחפש מה לעשות עם ספרי המצטיינים הארורים שלי.

ביום רביעי כולנו קראנו בעיתון שחברי הכנסת המדהימים שלנו רוצים שיהיה ניתן לעשות ניתוח להגדלת חזה רק מגיל 22, במקום מגיל 18 (או מ-16.5 בהסכמת ההורים) כיום. אני לתומי חשבתי שגופה של אישה הוא ברשותה וזכותה להכניס לעצמה מה שהיא רוצה לגוף מהרגע שהיא לא קטינה יותר, ואם ההורים מסכימים, אז אפילו לפני. אבל מסתבר שהיו כמה הורים שהבנות שלהם הציקו להם שיסכימו להן לעשות ניתוח להגדלת חזה. ההורים, שכנראה לא יודעים להפעיל סמכות הורית ולהגיד "לא" נחרץ, פנו לחברי הכנסת הנפלאים שלנו. אם בכנסת היו מעלים פשוט את הגיל ל-18 בלי אפשרות להסכמת הורים, ניחא. אבל מה בדיוק קורה בגיל 22 שעוד לא קרה בגיל 18? מסתבר שמי שרוצה להתעלל בעצמה תיאלץ לחכות עוד ארבע שנים. למה? כובע.

אז הנה עוד כמה הצעות לחוקים שיגבילו את חירותו של אדם על גופו:

• אדם לא יורשה לאכול מאכלים בהם יש אחוז שומן גבוה.
• אדם לא יוכל לשתות מעל ליטר וחצי אלכוהול במסיבה.
• אישה לא תורשה לבצע קשירת חצוצרות.
• אדם לא יוכל לקיים יחסי מין ללא קונדום לפני הנישואין.
• סיגריות לא יהיו חוקיות.
• אדם לא יוכל להתחרות באגרוף מול אדם מקצוען יותר מיאיר לפיד.
• אדם יהיה מחוייב לבצע כושר לפחות שלוש פעמים בשבוע.
• ולסיום: ייאסר על כל אדם להתאבד. העובר על החוק יוצא להורג.

שבוע נפלא לכם.