אני מגדיר את עצמי כאדם אופטימי. אמנם אני נוטה לאבד תקווה בקשר למין האנושי, אבל לא קשה לחדש אותה אצלי. הבעיה היא שגם מאוד קל לי לגרום לאבד אותה עוד פעם. לדוגמא, היום ראיתי מישהו שעצר הכל רק כדי לצלם להקת ציפורים גדולה. זה באמת מחמם לי את הלב לראות שאנשים עוד יכולים לעצור לרגע כדי ליהנות מהיופי שסביבם, וזה מחזיר לי את האמון באנושות. ואז שמתי לב שהוא החליט שהמקום החכם ביותר לצלם בו הוא אמצע הכביש.

אז תארו לעצמכם שהוויכוח על הפרצופים שיופיעו על השטרות החדשים שקול לבחירת המיקום לצילום.

תנו לי להבין: האם כל הבעיות שקשורות לכסף ולכלכלה כבר נפתרו שכל מה שנשאר לעסוק בו זה הפרצופים שמופיעים עליו?

בואו נתחיל עם השאלה הכי חשובה: למה? למה זה טוב? מה עבר לגאון התורן (כמדומני שר האוצר בעבר והשר לענייני דברים שנמצאים באחריות משרדים אחרים בהווה יובל שטייניץ) כשהוא החליט שמה שמדינת ישראל זקוקה לו יותר מכל זה שטרות חדשים? אני האחרון שיתלונן על שינויים, וגם לא מדובר ביותר מדי כסף (התשלום הוא על העיצוב ועל השבלונות, גם ככה כל יום מדפיסים וגורסים כסף), אבל מה הדחיפות? נכון, הרי לפני השקל החדש היה שקל ולפניו הייתה הלירה הישראלית (ל"י) ולפניה הייתה הלירה הארץ-ישראלית (לא"י). כל הזמן אנחנו משנים את המטבע, אבל לכל שינוי כזה הייתה סיבה: הלירה הארץ-ישראלית שינתה פניה מאחר וטענו ש"ארץ ישראל" זה מושג שמדבר על המקום (פלסטינה) ולא על המדינה (ישראל) או איזשוה חרטוט שכזה; השקל בא במקומה של הלירה כי רצו שלמטבע יהיה שם ישראלי ("לירה" זה מ"ליברה", השם העברי ליחידת המשקל "פאונד"); השקל החדש בא כדי להתמודד עם האינפלציה הרצחנית שהייתה פה בשנות השמונים. אבל לשטרות החדשים אין שום פואנטה, זה אותו שקל חדש (מעניין מה יקרה אם שוב נחליף מטבע, זה כבר יהיה שקל ממש חדש?), והשינוי ככל הנראה נובע מאיזשהו שעמום או שמישהו ממש רצה לעשות טובה לאיזה חבר אמן שיש לו.

זה לא שאין מקום לדון בנושא המזרחי שלא מופיע על השטר (למרות שלפעמים זעקות הקיפוח העדתי כל כך מוגזמות, שנראה לי שאם ישימו מזרחי על שטר של עשרים יתלוננו ששמו את המזרחי על השטר הכי זול ואם ישימו אותו על שטר של מאתיים יתלוננו ששמו את המזרחי על שטר שכבר לא מגיע ליותר מדי ידיים), אבל מה עם מגזרים אחרים שאף אחד לא מדבר עליהם? מה, האתיופים, שחדשות לבקרים חוטפים מכות ממעריצי מיכאל בן-ארי שמתבלבלים בינם לבין סודנים, לא תרמו מספיק כדי שיהיה איזה אתיופי על שטר? והדרוזים, שאנחנו כל כך אוהבים לשלוח לצבא ואז לדפוק אותם באזרחות, אין מישהו מהם שראוי להתנוסס על שטר? והצד"לניקים, שכל כך נהנינו להיעזר בהם עד הנסיגה מרצועת הביטחון ואז החלטנו לתת למי שרוצה לחיות פה בלי אזרחות, לא מגיע להם? ובטוח יש איזה ערבי אחד או שניים שמגיע להם להיות על שטר (כן, ד"ר בן-ארי, ערבי על שטר, קראת נכון. ולא, אני לא מתפלל כל בוקר לחיסולה של מדינת ישראל, ולא רק בגלל שאני באופן כללי לא מתפלל). בקיצור, אתם באמת רוצים לפתוח את שאלת הקיפוח? אם מקפחים, אז את כולם, בלי אפליה.

יש גם כאלו שהציעו ללכת בעקבות האיחוד האירופי ולשים על השטרות אתרים במקום אישים. בהתחלה זה נראה לי רעיון נחמד, אבל אז חשבתי לעצמי שבמדינה שלנו גם זה רעיון רע: אלו אתרים נשים? מצדה? בטח, אין כמו לשים על שטר אתר שמנציח חבורה של פנאטים אידיוטים שהחליטו להתאבד בשביל איזו מטרה מטומטמת. הכותל המערבי? ברור לכם שתצטרכו גם לתקוע איפשהו את הר הבית, ולא בטוח שאורי אריאל יהיה מרוצה מכיפת הסלע שם למעלה. הגנים הבהאיים? כן בטח, אני רוצה לראות את מי שישים אתר של לא יהודים על שטר במדינת היהודים לנצח נצחים כפיים. עם נופים זה אולי יכול לעבוד, גם בתנאי שלא שמים נופים מרמת הגולן או מהגדה המערבית (בכל זאת, גם תיירים דנים צריכים לשלם עם השטרות האלו).

אבל כל הוויכוחים האלו ממש מטומטמים, מסיבה פשוטה: לא אכפת לי אם על השטר מופיע משה שרת, לאה גולדברג, יהודה הלוי או קיפי בן קיפוד (אני רוצה לראות מישהו אחד שיותר ראוי להתנוסס על שטר מקיפי!). מה שאכפת לי זה איפה השטר. אם אפשר שהוא יהיה אצלי זה יהיה נחמד, אם אפשר שהוא יושקע בזה שרופא יעבוד קצת פחות מחמש מאות שעות רצוף זה גם יהיה נחמד, אם הוא יהיה אצל הבעלים של גלידה מטודלה כי לביבי עוד פעם התחשק גלידה על חשבון הציבור זה כבר פחות נחמד, אם הוא יילך למפעלי ים המלח שהורסים את האזור זה גם פחות נחמד. אבל היי, הרבה יותר כיף להתלונן (שוב) על קיפוח עדתי.

מי שרוצה מוזמן להמשיך להתווכח בנושא, אני הולך להוריד איזה צלם אידיוט מהכביש.

בכל פעם שמדברים על קיצוצים בתקציב, מישהו אומר "אולי נקצץ גם קצת מתקציב הביטחון?" ובהתנייה פבלובית הרמטכ"ל, שר הביטחון וכמה עיתונאים עם טראומות (ע"ע איתן הבר) קופצים צועקים "מה פתאום?! אתם רוצים לקצץ מהתקציב של צה"ל?! אנחנו גם ככה מהדקים את החגורה! אתם רוצים שנפסיד במלחמה הבאה?!"

אז בואו נעשה סדר בדברים:

דבר ראשון, יכול להיות שבצה"ל מנסים להדק את החגורה, אבל הבעיה היא שכמו כל המערך הצבאי, גם הגזברים של הצבא המסורבל בעולם לא יודעים מה הם עושים. לפי נתונים שקיבלתי ממקורות בשלישות, חייל שעושה יומיות ואין לו זכאות לתשלומים מיוחדים שנובעים מת"ש עולה לצבא בערך 3,500 ש"ח בחודש. אף אחד לא חשב על אפילו להתחיל לקצץ בחיילים המיותרים (ושתי ועדות ממשלתיות קבעו שצה"ל סובל מעודף כוח אדם, אל תגידו שאין חיילים מיותרים) או להגיד לרס"רים בני 45 שהם יכולים לחכות לגיל פרישה נורמלי כדי לצאת לפנסיה. אם בצה"ל יוציאו כמה מיליונים כדי שמישהו יעשה להם סדר רק במערך כוח האדם, מישהו בצה"ל עלול לגלות שגם לא חייבים לממן סמארטפונים לאלופי משנה. עד פה עניין מה אפשר לעשות בצה"ל.

דבר שני, תפסיקו לבכות, הרי תמיד מדובר בקיצוצים מהתוספות של תקציב הביטחון, אף אחד לא נוגע בתקציב עצמו. וכמובן שכולנו יודעים שמתישהו אחרי שהתקציב יאושר ויעבור במשרד הביטחון ייזכרו שצריך איזו צוללת שיכולה לטוס לירח כי זה נורא קריטי למלחמה בטרור (זה רלוונטי, אולי, למלחמה הקרה) ואז יכריחו איזשהו משרד למכור כלייה כי "תקציב הביטחון חייב לגדול". עד פה בעניין מה הקיצוצים האלו שווים.

אבל הדבר השלישי הוא העיקרי:

לשרי הביטחון ולרמטכ"לים לאורך השנים יש מכנה משותף: ליקוי רציני בהבנת הנשמע והנקרא. כולם מדברים על קיצוץ בתקציב הביטחון, אף אחד לא מדבר על קיצוץ בתקציב צה"ל. כשרוצים לקצץ 3 מיליארד מתקציב הביטחון אף אחד לא רוצה שכל ה-3 מיליארד האלו יירדו מצה"ל. אני מבין שקשה לשמוע כשטסים במסוק על חשבון הציבור, אבל תנסו להקשיב. אפשר לקצץ ממשרד הביטחון מבלי לפגוע ישירות בצה"ל.

הנה דוגמא לשני אגפים במשרד הביטחון: אגף התקציבים ואגף הכספים. אני באמת לא יודע, אז אני אשמח מאוד אם מישהו יוכל להסביר לי מה קיבינימט ההבדל בין אגף שאחראי על הכספים לבין אגף שאחראי על התקציבים. האם יש פקיד אחד שאחראי לעשות עם הכסף עץ או פלי ופקיד אחר שאחראי להוציא את הכסף הזה על גלידה חינם לאיזה אלוף-משנה של חיל החינוך? אז יכול להיות שיש צורך בהפרדה הזו, כי אנחנו הרי לא רוצים שישחקו עץ או פלי עם מטבע שאמור לשמש לקניית טילון, אבל אתם באמת רוצים לומר לי שאין אפשרות לאחד את האגפים האלו ולשלוח כמה פקידים לבזבז למישהו אחר את הזמן והכסף?

ובואו נדבר רגע על האגף הבטחוני-חברתי: קודם כל, למה צריך אחד? בפעם האחרונה שבדקתי, צה"ל מבזבז את כספי המסים כדי להגן על המדינה (אני חייב לציין שרמת השירות נמוכה לעומת המחיר), לא כדי להעביר זקנות את הכביש. נכון שזה נחמד שחיילים הולכים לבקר ניצול שואה פעם בשנה כדי שהוא ירגיש שהמדינה לא שכחה אותו לגמרי אלא רק טיפה מזניחה אותו, אבל בשביל זה לא צריך אגף שלם במשרד הביטחון. חוץ מזה, דיי אירוני שיש אגף כזה בגוף שמאוד עוזר לשסע החברתי, ע"י הוקעת כל מי שלא בזבז שנתיים-שלוש מחייו בהכנת קפה לרב-סרן, שחושב שהוא אלוהים למרות שהוא מפקד על כל מבזבזי הזמן שמכינים קפה, כולל ערבים (שהצבא לא רוצה לגייס, למרות שבניסוי שנערך בשנות החמישים דווקא הייתה היענות מצד הערבים) והחרדים (אתם באמת רוצים לגייס את כל החרדים? כולל אלה שיקשיבו לרב שלהם במקום למפקד שלהם? נכון שרוב המפקדים מדברים שטויות ונותנים הוראות אוויליות, אבל עדיין, זה מה שאתם רוצים?). בקיצור, אם אי אפשר לסגור את האגף הזה לחלוטין, בטוח אפשר לקצץ שם קצת.

עוד אגפים שאפשר לאחד הם אגף נכי צה"ל ואגף משפחות והנצחה. מישהו במשרד הביטחון צריך לדאוג לזה, אבל לא יותר הגיוני להישאר עם שני שליש מהפקידים שיש בשני האגפים האלו עכשיו, לחסוך במשרת ראש אגף אחד ולהקים אגף אחד שידאג לכל מי שנדפק עקב שירותו הצבאי?

אגב, אני אשמח אם מישהו יסביר לי מה זו היחידה להתיישבות ותשתית לאומית. לא נראה לי שזה עוסק בבניית בסיסים, כי זה ככל הנראה התפקיד של אגף מבצעים לוגיסטיים ונכסים. גם לא נראה לי שזה עוסק בתשתיות חשמל ומים, כי זה התפקיד של משרד ממשלתי אחר בכלל. אז אני לא אומר שזה אגף מיותר, אבל מה קיבינימט הקטע שלו?!

בקיצור, רבותיי (וגם כמה גבירותיי, בכל זאת המשרד הכי שוביניסטי שיש) הדמגוגים, יש מאיפה לקצץ בתקציב הביטחון, ואפשר לעשות את זה בלי לתת לחיילים פקודה להשתתף בניסויים מדעיים בתמורה לתשלום. אז נכון ש"צה"ל שולטת!!!1" וכל שאר הבולשיט הטוקבקיסטי הזה, אבל תנסו לעשות את הדבר הזה שנקרא להתייחס לעובדות, ואולי תראו שקיצוץ בתקציב הביטחון זה לא חילול הקודש וזה לא איום קיומי על עתיד המדינה.

אבל על מי אני עובד? גם אחרי התקציב הזה יגידו למשטרה לעבור לקורקינטים כי "תקציב הביטחון צריך לגדול".

דבר רביעי, חבר'ה, זה שחזבאללה וחמאס לוקחים את צה"ל בהליכה זה כבר לא קשור לתקציב...

אז יום העצמאות עוד דקה נגמר, וכולם מורידים מהם את ריח עשן המנגלים.

השנה החלטתי לבדוק איפה אנשי הציבור שלנו בילו את יום העצמאות:

• מירי רגב ולימור לבנת התארחו אצל הצנזור הצבאי.
• בוגי יעלון העביר את החג במסוק.
• יאיר לפיד העדיף לחגוג בפייסבוק.
• עמיר פרץ ועמרם מצנע ניסו להיכנס למסיבה של מפלגת העבודה, אבל זה לא הסתדר.
• בנימין נתניהו בילה ביד ושם, כי אין מקום יותר טוב לחיות בו בעבר.
• נפתלי בנט נשאר במשרד, כי ככה זה כשעובדים 12 שעות ביום.
• ציפי לבני לא חגגה, היא מציינת כל יום את העצמאות ממפלגה ספציפית.
• אלי ישי ניסה להבין למה לא מכניסים אותו למסיבה של הקואליציה.
• וגם את שלי יחימוביץ' לא הכניסו למסיבה של מפלגת העבודה.

ובהצלחה בשנה הבאה (אנחנו נזדקק לה).