| 6/2006
תשובות לשאלון השבועי
האם את מקבלת תגובות נאצה? אם כן, באיזו תדירות?
אני לא מקבל תגובות נאצה מהסיבה הפשוטה שכמעט לא נכנסים לבלוג שלי.
מה דעתך על תגובות נאצה?
בדרך כלל מי שכותב אותן זה אנשים טיפשים שלא הפנימו עד הסוף את המשפט "אם אין לך משהו טוב להגיד, סתום ת'פה!". אזה אל תקחו את קשה, כי כמו שאמרתי, הם טיפשים, סתומים, מטומטמים, מפגרים, אידיוטים וכדומה. אם פרופסור אמר לכם את זה, יש לכם ממה להיעלב.
האם את מגיבה בעצמך תגובות נאצה? מדוע?
פעם שאלו את השאלה הזאת בשאלון אחר, ואני פשוט אגיד את זה שוב: אם הטמבל הזה שלא הפנים את המשפט המוזכר למעלה עד הסוף עושה לי את זה, שלא יופתע אם תהיה לו איזו תגובת נאצה בבלוג מאוחר יותר.
מה לדעתך צריך לעשות עם תגובות הנאצה? למחוק אותם, לענות להם או להתעלם מהם?
לא למחוק, כי אז הכותב הדביל יבין שנעלבתם (למרות שהוא דביל), לא להתעלם כי אז הכותב ירגיש חופשי לכתוב עוד תגובות כאלו, אז לענות, ולא כל תגובה רצויה, פשוט להגיד לו "תודה על המחמאות, נהניתי לקרוא, תחזור לבקר", זה כבר אמור לעזור. אם לא, זה מסביר למה הפסיכולוגים לא אומרים לי שיש לי עתיד בפסיכולוגיה...
האם אי פעם סגרת בלוג בגלל תגובות הנאצה שהיו בו?
היה לי בלוג שהיו בו תגובות נאצה, אבל לא נורא, הן תמיד באו מבכיינים... אבל לא בגלל זה סגרתי אותו, אלא מחוסר כוח... ומחוסר רצון... ומחוסר אמביציה לפתח אותו... וכל זה קרה בגלל תגובות נאצה.
מה לדעתך ניתן לעשות בנידון?
תמיד אפשר לשלוח וירוס למי שכותב אותן. טוב, האמת שאין מה לעשות בנידון, כי אין חוק בישרא-בלוג שאוסר על כתיבת תגובות נאצה. אבל אם בכל זאת רוצים לעשות משהו בנידון, או מה שכתבתי בתחילת התשובה, או לשלוח אליו איזה בריון עם הרבה שרירים...
האם אי פעם פתחו בלוג נאצה נגדך או כתבו פוסט נגדך?
כן, היה לי הכבוד. אבל לא בבלוג הזה (כי אף אחד לא שמע עליו). כי כמובן הייתי אז מספיק סתום בשביל להודיע לכותב הנואץ שיש עליו ביקורת בבלוג שלי...
איפה לדעתך עובר גבול הטעם הטוב, בין תגובה שהיא ביקורת בונה לתגובת נאצה?
תראו, ביקורת בונה, זה ככה: שמע, לא אהבתי את זה, יש לך מה לשפר פה, פה ופה.
תגובת נאצה, זה ככה: איזה זבל כתבת פה! אתה פשוט אפס! לך לאמא שלך לבכות לה.
האם לדעתך תגובת נאצה היא סוג של הוצאת דיבה (האסורה על פי החוק)?
תגובת נאצה רגילה, זה ככה: איזה חרא של בלוג! הכל כתוב נורא גרוע, וזה פשוט מפגר!
תגובת נאצה של הוצאת דיבה, זה ככה: איזה חרא של בלוג! לך שוב פעם לאמא שלך שמכה אותך שאולי תתן לך כמה עצות בכתיבת בלוגים! או אולי לאבא הנרקומן שלך!
הבנתם?
| |
 ישרא בעיתון
הייתם מאמינים שישרא-בלוג שלנו הגיע לעיתון? אכן כן רבותי (המספיק סתומים בשביל לחשוב שזאת הפעם הראשונה שלו), במוסף לשבת בעיתון ידיעות אחרונות יש כתבה על ישרא-בלוג, הכולל ציטוטים מחלון הציטוטים, העשירייה הפותחת בפופולאריות, וכן ראיון קצר עם יריב חבוט, שבעיתון לא הבינו את שמו ולא חבטו בו מכל כיוון אפשרי, ולכן במהלך הבלוג אנסה לתקן טעות זאת. אבל קודם כל הייתי רוצה לדבר על דבר שנידון בכתבה: מסתבר שאחד הדברים שהופך בלוג לפופולארי הוא כתיבה על רצון להתאבד, מכאן משמע ש"משמע אני רוצה להתאבד משמע אני קיים", או במילים אחרות שאם הבלוג שלכם יבש, כמו שלי, תחפשו סיבות להתאבד, תכתבו את זה בבלוג, תשלחו איזה מכתב על הרצון להתאבד ליריב חבוט הנחמד (כל כך נחמד שהוא ינסה לעצור כל ניסיון כזה) ובו תכתבו שאולי משהו שיכול לגרום לדחיית ההתאבדות זה איזה מנוי פרו בחינם למשך כל החיים, ליחסי ציבור. אגב, סיפרתי לכם כמה רע לי בחיים ובא לי להתאבד?
מסתבר שאם טוב לך בחיים ובכל זאת אתה רוצה בלוג פופולארי עליו להיות מעניין, שנון ובעל מטען לא קטן של סקס. או במילים אחרות – לילדים בני 7 אין ממש סיכוי כרגע בתחום.
בעיתון גם נכתב שהבלוגרים שאוהבים להשמיץ אוהבים מאוד להשמיץ את יריב בבלוג שלהם, ובצדק: הבן אדם בן 33 ועדיין רווק. במחשבה הראשונה היית חושב שאחרי המקים של ישרא-בלוג ירדפו בחורות מפה ועד הודעה חדשה, אבל אחרי שראיתי את התמונה שלו אפילו לבחורה נואשת לא היה בא עליו במיוחד. הבן-אדם נראה כמו חנון כזה שאמא שלו עדיין מבקשת שיתלבש חם בקיץ.
וכמובן אי אפשר רק לדבר על ישרא-בלוג, כי חוץ מחצי מדינה מי שמע על זה כבר? לעומת זאת על הדבר סביר להניח ששמעתם: החופש הגדול הגיע לילדי כיתות ז' ומעלה! הללויה, אין לימודים עד ספטמבר, אבל זה מה שנאמר ע"י כמה כיתות שסיימו השנה את הלימודים שלהם:
כיתות ז' – איזה כיף! הרווחנו עשרה ימים יותר! ואז עוד פעם הולכים לקייטנה שאמא רשמה אותנו אליה.
כיתות י'-י"א – איזה כיף! התחיל החופש הגדול. עכשיו, מי האידיוט שחשב על הרעיון הדבילי הזה "בגרויות בחופש"?
כיתות י"ב – איזה כיף! אין לי לימודים בחיים! עכשיו רק קורעים לי את התחת במשך שלוש שנים, ואז צריך ללכת לאוניברסיטה ולמצוא עבודה בתור מלצר.
איזה חרא של חופש, ממש הורסים את החיים, אולי אני אתאבד?
חופש נעים (בטח).
| |
תשובות לשאלון השבועי
מה המאכל הכי אהוב עלייך?
לה' היה רעיון לבדיחה לא מצחיקה, שבה אני אוהב לאכול בעיקר את מה שאחרים היו מעדיפים להתרחק ממנו.
מה המאכל הכי שנוא עלייך?
בהמשך לבדיחה של ה' – כל מה שנותן מזון למוח, אלא אם כן אנשים מתרחקים מזה.
איזה ממתק את הכי אוהבת?
עוגיות שוקו-צ'יפס. פשוט לה' נמאס לנסות את אותה בדיחה על אותו בן-אדם.
מה המאכל האחרון שאכלת?
עוגיות שוקו-צ'יפס.
מה את אוהבת יותר - אוכל של אימא או אוכל ממסעדה?
יש גבול, אפילו מישהו עם חוש הומור מעוות לא ייתן לילד לגדול 18 שנים כשהוא אוכל בעיקר מהאכול של אמא שלו. אז אמא, מתי את מתכוונת לדעת להכין תפוחי אדמה שאין להם טעם של אדמה?
במשפחה שלך נהוג לאכול ביחד או שכל אחד אוכל מתי שבא לו?
יש את הנשנושים, שזה בשר וירקות, שאוכלים ביחד, ויש את הארוחה, ממתקים וכדומה, שאוכלים כשמתחשק.
האם את אוכלת בשר, טבעונית או צמחונית?
תסלחו לי, אבל אני לא אשם שלעגלים יש פרצוף שדורש שיכניסו אותם לתנור ויאכלו אותם. אני לא עומד בזה.
יש מאכל מסויים שמזכיר לך דברים מהעבר?
כיוון שעוד לא היה לי זיכרון מרגש שבתוכו כלול אוכל (ומכיוון שאני אוכל רוב הזמן, אין לי בכלל זיכרונות מרגשים), אז לא.
את מרבה לאכול אוכל בריא או ג’אנק פוד?
ג'אנק פוד רק כשיש אצלי חברים, ושהגוף שלי יגיד תודה שזה לא קורה הרבה.
איזה מעמד יש לאוכל בסדר העדיפויות שלך?
השרדותי.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
