צהריים טובים. החלטתי פעם אחת לחרוג מהמסגרת הצינית הרגילה של הבלוג, ולפרסם פה המלצה על הצגה מאוד מוצלחת לדעתי. הביקורת כתובה בדיוק כפי שנכתבה למגזין במה, מהכותרת, הטיזר ועד למילה האחרונה, בתקווה שתוכלו לצפות בקרוב בביקורת הזו גם שם בקרוב. תיהנו:
כנר על הגג
אוריה בר-מאיר הלך לראות את המחזמר "כנר על הגג", ואין דרך טובה יותר לתאר את התחושה בה יצא ממנה מאשר "בידי-בידי-בם".
כנר על הגג מאת: ג'וזף שטיין על פי שלום עליכם
פזמונים: שלדון הרניק
בימוי: משה קפטן
תרגום: דן אלמגור
כוריאוגרפיה: דניס קורטני (על פי הכוריאוגרפיה המקורית של ג'רום רובינס)
מוסיקה: ג'רי בוק
ניהול מוסיקלי: יוסי בן-נון
תפאורה: רוני תורן
תלבושות: אורנה סמורגונסקי
תאורה: פליס רוס
בהשתתפות: נתן דטנר, שרית וינו-אלעד/מיקי קם, איציק כהן, רמה מסינגר, טל בלנקשטיין, עידו מוסרי/דן קיזלר, חני פירסטנברג/אניה בוקשטיין, יפתח אופיר, אילנית גרשון, שניר גרינברג, נסים זוהר ועוד רבים.
תיאטרון הקאמרי של תל-אביב
רוצה אני לנצל את הבמה הזו ולהודות לצה"ל. נכון, אמנם לי ולו יש חילוקי דעות, חיכוכים ובאופן כללי אנחנו לא כוס התה אחד של השני. אבל הודות לפרויקט "תרבות יום א'" שהוא מפעיל זה כעשרים שנה, הזדמן לי לראות את המחזמר הנפלא "כנר על הגג", מה שככל הנראה לא היה מתאפשר לולא הפרויקט הזה.
על המחזמר הזה סופר רבות, אך למען אלו שלא כרו אוזן לשמוע, הרי תקציר העלילה: סיפור המחזה מבוסס על סיפורו של שלום עליכם, "טוביה החולב". טוביה החולב (נתן דטנר נהנה מכל שנייה שלו על הבמה, וכך גם אנחנו) הוא חלבן עני ושומר מסורת אדוק (כמו שאר העיירה אנטבקה) המתפרנס מחליבת פרות ומכירת חלבן וגבינותיהן. הוא נשוי לגולדה (מיקי קם אמנם חיה בדמותה האלמותית, אך נראה כי זו מתאימה לדמותה של גולדה) ואב לחמש בנות. שלוש הגדולות – צייטל, הודל וחווה (טל בלנקשטיין, חני פירסטנברג ואילנית גרשון בהתאמה, אמנם לעתים מתקשות לשלוט בצחוקן, אך ישנו כשרון רב הן במשחק והן בשירה) – כבר הגיעו לפרקן והגיע זמנן למצוא שידוך. צייטל מעוניינת במוטל (דן קיזלר כובש), חייט עני וצעיר. הודל מעוניינת בפרצ'יק (ליפתח אופיר יש עוד לאן לשאוף), סטודנט מקייב הדוגל בסוציאליזם המתהווה. חווה מעוניינת בפיידקה (שניר גרינברג עוד יכול להשתפר אך מספק את הסחורה), גוי רוסי ונוצרי. ההורים, מצדם, מעוניינים למצוא לבנות חתן בדרך המסורתית: שידוך. הם מנסים להיעזר בשירותיה של השדכנית ינטה (רמה מסינגר וירטואוזית ומבריקה), שלא תבחל באמצעים על מנת לשדך את הגבר הנורא מכל עלי אדמות. העסק גם מסתבך עוד יותר כאשר הקצב לייזר וולף (איציק כהן הנהדר לא מקבל מספיק זמן על הבמה), אדם בערך בגילו של טוביה, מעוניין לשאת לאישה את צייטל. בכל פעם מחדש על טוביה להתמודד עם הדילמה האם להשיא את בנותיו בדרך המסורתית או שמא לתת להן להתחתן אם בחיר לבן. וכשהקצין בצבא הצאר (נסים זוהר מוכיח שאכן אין תפקידים קטנים) בא חדשות לבקרים להודיע על פוגרום מתוכנן או על גירוש, בהחלט שלא ניתן לייחל לצרות נוספות.
ג'וזף שטיין, בהשראת סיפורו של שלום עליכם, הפליא ליצור קומדיה מרנינה, הכוללת משלבים רבים של הומור: פלפולים שנונים על ספרי הקודש ("ברוך המפריד בין קודש למחול"), התחכמויות עוקצניות ("גם את זה משה אמר? יחסית לאדם כבד פה וכבד לשון הוא דיבר הרבה מאוד"), סיטואציות בסגנון מולייר, הומור המצחיק בעיקר באמצעות השוק וההפתעה, איזשהו פרצוף מצחיק ועוד סגנונות רבים ומגוונים. זו קומדיה טובה, הבנויה על כך שהמשכילים יבינו את התחכום, ואלו שמשכילים בתחומים אחרים (וגם אלו שכלל לא) יבינו את המשלבים האחרים. אמנם חסרה לי שנינה בדבר ערבוב בין בשר לחלב כאשר לייזר וולף, איש הבשר, רוצה להינשא לצייטל, בתו של איש החלב, אך על חסרונה של בדיחה אחת אל לי או לכל אחד אחר להתלונן.
בנוסף להיותו הומוריסט נפלא, שטיין הוא גם מחזאי מבריק, המביא דמויות צבעוניות ממינים שונים: טוביה האופטימיסט הנצחי שלא יחסוך מאיש מעט סרקאזם ושיבוש של פסוק זה או אחר; גולדה העצבנית אך הרגישה; ינטה הפטפטנית חסרת המוסר; מוטל המפוחד שצריך להתגבר על פחדיו על מנת להינשא; הרב הנושא ברכה לכל דבר; פרצ'יק האידיאליסט עד כדי גיחוך ועוד דמויות רבות. הוסיפו לכך את העלילה הזורמת של שלום עליכם (בשיבושים קלים של שטיין) וקיבלתם על הנייר מחזמר מעולה.
תפקידו של הבמאי, משה קפטן במקרה זה, הוא להפוך את העניין ממחזמר מעולה על הנייר להצגה מעולה של ממש. קפטן, בעזרתם של הכוריאוגרף דניס קורטני והמנהל המוסיקלי יוסי בן-נון, עמד בהצלחה במשימתו. השחקנים מתזמנים באופן מושלם ומגובשים למדיי. הוסיפו לאלו את תרגומו המעולה של דן אלמגור (שתרגם בהצלחה מחזות זמר נוספים, כמו "המפיקים"), הפזמונים המעולים (ובהם הקלאסיקה הנודעת "לו הייתי רוטשילד") של שלדון הרניק, המוסיקה המרנינה בסגנון הכליזמרים של ג'רי בוק, התפאורה הפשוטה אך המתוחכמת של רוני תורן ואת התאורה המדויקת של פליס רוס ובכלל תקבלו ממתק בימתי. גם התלבושות של אורנה סמורגונסקי יפות מאוד וצבעוניות, אך לא מצביעות בבירור מספיק מיהו בעל הממון ומיהו האביון, אך הצרימה הזו לא מפריעה להנאה.
בעת כתיבת שורות אלו אני מפזם ושומע ברשת משירי המחזמר הזה. המחזמר הזה מידבק, כיפי, נע בין צחוק לבכי (משני הסוגים), בין קטעים הומוריסטיים לקטעים מרגשים, קטיעתם זה בזה והכול ברוח יהודית טובה.
הבעיה העיקרית של ההצגה הזו היא השחקנים הצעירים של ההצגה, ובעיקר שלוש הבנות הבכירות של טוביה ובני זוגן (להוציא את קיזלר המעולה). נכון, אמנם משחקם של כולם עובר את הרף הדרוש ומן הסתם ישתפר עם הפז"ם, אך עדיין צורמים ניסיונות בליעת הצחוקים של הבנות וניחוחות הבוסריות של הבנים. למרבה המזל, כמו שנאמר, רמתם מספיק גבוהה והם בסופו של דבר מספקים את הסחורה.
אם הגעתם עד לנקודה זו, סביר להניח מן הסתם שהבנתם כי ההצגה מומלצת בחום. מדובר בחוויה תיאטרלית מעולה שתתקשו למצוא אותה בהצגות אחרות. אפילו אתאיסט שכמוני הצליח ליהנות עד בלי קץ מהמורשת היהודית של מזרח אירופה (ולמען הגילוי הנאות תמיד הייתה לי חולשה למוזיקת כליזמרים). ברגע זה אני ממליץ לכם לצאת מעמוד האינטרנט המופיע לפניכם כרגע ולעבור לעמוד הבית של תיאטרון הקאמרי על מנת לברר את מועדי ההצגה.
ובמשפט אחד: כשתצאו מההצגה – תרצו מיד לראותה פעם נוספת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
