אז בסוף השבוע שעבר התבשרנו שאנחנו עומדים בפני חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים.

שרים בליכוד ובבית היהודי כבר יצאו מגדרם ויצאו כנגד פתרון שתי המדינות, כאילו באמת אפשר לצפות מבקבוק קטשופ כמו נתניהו, מחסרת עמוד שדרה כמו לבני וממומחה לענייני המזרח התיכון מטעם עצמו שנזכר אחרי הבחירות שאין פרטנר כמו לפיד ייצא משהו חוץ מעוד נאום שהכל באשמת הפלסטינים. וכל זה עוד לפני שהזכרנו את מי שיישב מולנו מטעם הפלסטינים (ואנשי שמאל יקרים, בואו נודה, הם לא החלום הרטוב של אף נושא ונותן).

את הפוסט הזה אני מקדיש למזכיר המדינה ג'ון קרי שהתאמץ כל כך כדי לחדש את השיחות שכידוע לא יובילו לשום מקום (כי בשני הצדדים פשוט אוהבים לדבר ואחר כך להאשים את הצד השני בכשלונות), והוא כולל הדמיה של השיחה הראשונה, אשר תתקיים באיזשהו חדר אובייקטיבי. מזכיר המדינה קרי וקוראים נכבדים, אתם מוזמנים ליהנות:

לבני: אני כל כך מתרגשת לנהל את המשא ומתן.

נתניהו: (ישוב על כורסא) למה נראה לך שזה יקרה?

לבני: כי על זה סיכמנו.

נתניהו: לא קראת את האותיות הקטנות? את המנהלת הלוגיסטית של המשא ומתן. אז עשי טובה ותארגני לנו קפה ומשהו לנשנש.

לבני: באמת נראה לך שאני פשוט אוותר על זה?

נתניהו: את עורכת דין, לא? חוזה זה חוזה, הסכם קואליציוני זה הסכם קואליציוני ואת תפסיקי עכשיו לבלבל לי את המוח ותארגני משהו לשתות.

לבני: אוף! (יוצאת)

עבאס: (נכנס) כיף חאלכ?

נתניהו: אנא מבסוט. אינתי מבסוט?

עבאס: אני אהיה מבסוט אחרי שיבטיחו לי שאני לא אצטרך לראות אותך יותר.

נתניהו: אמן.

עבאס: (מתיישב) טוב, שנתחיל?

נתניהו: חכה רגע, ציפי תיכף תסדר לנו קצת כיבוד ואני מחכה לעוד שניים.

עבאס: איזה שניים?

לפיד ובנט: (נכנסים) שלום.

עבאס: אוי לא...

נתניהו: מה קורה, אחים?

עבאס: גם אתה עם ה"אחי" הזה?

נתניהו: לא, הם שניהם אחים שהופרדו. יאיר קיבל את כל היופי ובנט קיבל את הפרופיל הקרבי.

עבאס: ומי קיבל את המוח?

נתניהו: לא ברור. (ללפיד ובנט) שבו.

לפיד ובנט: (מתיישבים)

לבני: (נכנסת עם כיבוד) בבקשה. (מניחה את הכיבוד על השולחן)

נתניהו: תודה ציפי.

לבני: (מתיישבת)

נתניהו: מה נראה לך שאת עושה?

לבני: משתתפת במשא ומתן.

נתניהו: למה נראה לך?

לבני: כי -

נתניהו: לא מעניין, לכי תטפלי בגרוניס או משהו.

לבני: אם לא תתן לי להשתתף במשא ומתן אני נשבעת ש -

נתניהו: שמה? תצאי מהקואליציה? צאי, גם ככה יש לי רוב.

לבני: אוף! (יוצאת)

נתניהו: שנתחיל?

עבאס: יאללה, בוא נגמור עם זה. אז, אני מניח שההתחלה היא מקווי 67'.

לפיד: לא, ההתחלה שלנו היא כלום. אתה מבין, כדי לנהל משא ומתן במזרח התיכון אתה מתחיל מזה שאתה לא מציע שום דבר לצד השני, ואז משם לאט-לאט אתה עולה.

עבאס: ויש לך מושג לאן אתה הולך להגיע?

לפיד: לקווי 67'.

עבאס: אז למה לא להתחיל משם?

לפיד: כי ככה לא מנהלים משא ומתן במזרח התיכון.

עבאס: (לנתניהו) אם הוא מנהל את הכלכלה שלכם, אני נותן לכם שנתיים עד שאתם תהיו בחובות לרשות.

נתניהו: מעניין שאמרת "רשות" ולא "מדינה".

עבאס: כשאתה והאהבל הזה בשלטון, אני לא ממש רואה את המדינה הפלסטינית קמה בקדנציה של אובמה.

נתניהו: מר עבאס, תתעלם מלפיד. אני רוצה לבקש ממך, give peace a chance.

עבאס: מה אתה רוצה ממני?

לפיד: תרשה לי לשאול, אבו-מאזן, מה אתם יכולים לתת לנו?

עבאס: כלום. אתם אלו ששולטים בשטח. חוץ מלתת לך הבטחה שנעשה הכל על מנת למנוע פיגועי טרור כנגד ישראל אין לי שום דבר להציע.

לפיד: אתה מבין, זו הבעיה שלכם הפלסטינים, אתם לא רוצים לתת, אתם רוצים רק לקבל, ובגלל זה נקודת הפתיחה שלנו היא שאנחנו מציעים לכם שום דבר, כי ככה מנהלים משא ומתן במזרח התיכון.

בנט: תרשו לי להתערב ולהגיד ששום משא ומתן לא יהיה פה. אנחנו נספח את שטחי C וניצור רצף תעבורתי בין שטחי A ו-B השונים ככה שתהיה אוטונומיה פלסטינית בשטחים האלו.

עבאס: אתה תסלול כבישים בין כל החלקים המופרדים של שטחי A ו-B?

בנט: מה פתאום, נשתמש בכבישים שקיים בשטחי C.

עבאס: ומה עם פלסטיני שחי בשטח B והשדה שלו נמצא בשטח C?

בנט: יוכל להמשיך ולעבד את אדמותיו שבשטח C.

עבאס: אז בפועל אתה מציע לתת לכל הפלסטינים שחיים בשטחים שלא תספחו גישה חופשית לשטחים המסופחים ובפועל לכל מדינת ישראל, אבל לא תתנו להם אזרחות.

בנט: משהו כזה.

עבאס: נשמע מבטיח.

לפיד: תראה, אבי הוא ניצול שואה...

עבאס: (לנתניהו) על מה הוא מדבר?

נתניהו: נראה לי שעל אבא שלו.

עבאס: כן, אבל על איזו שואה?

נתניהו: טוב, תגיד לי, אתה רוצה לסיים עם הסאגה הזו?

עבאס: מאוד.

נתניהו: טוב, אז אתה תתעקש על זכות השיבה, אני אמשיך להתעקש על ירושלים המזרחית, ככה כל אחד יוכל להוציא את השני סרבן שלום ונוכל להמשיך בעסקים כרגיל.

עבאס: הולך.

נתניהו ועבאס: (לוחצים ידיים)

לפיד: אתם רואים? ככה עושים משא ומתן במזרח התיכון.

נתניהו: לפיד, עשה טובה, לך תבדוק אם ציפי צריכה עזרה במשהו.

ושיהיה לנו בהצלחה.

מפעם לפעם, אחרי שאני כותב משהו שנחשב ל"סמולני" (תרגישו חופשי להוסיף איזה "!!!!111" כדי להיכנס למוד הטוקבקיסטי), אני מקבל הצעה - לעתים מופנית אליי באופן אישי ולפעמים היא מופנית לכל מי שחושב כמוני - להגר מכאן. ברור מאיפה ההצעה הזו מגיעה - יש אנשים שקשה להם עם זה שהם חולקים מדינה עם אנשים שלא חושבים כמותם, וזה מוציא אותם מהכלים. אי לכך ובהתאם לזה שהם לא יכולים פשוט להרוג אותי כי אני חושב אחרת (יש כמה שכן, אבל אני נוטה לחשוב שהם לא בדיוק מהווים רוב), הם מציעים לי ללכת מפה, ואם הם ממש נחמדים אז הם מציגים את ההגירה למקום כאינטרס שלי. כשההצעה הזו מגיעה מכיוונם של מתנגדי פתרון שתי המדינות הדבר משעשע במיוחד, מאחר והם טוענים שלא אכפת לי איפה אגור ועם מי אגור (שזו טענה מעניינת מאוד לאור העובדה שדווקא מתנגדי שתי המדינות הם אלו שמתעקשים לחיות פה עם הפלסטינים).

לפני הכל, אני חייב לתהות מדוע רוב היעדים המוצעים לי הם איראן, עזה וסוריה. הרי כשאני מזהיר שאנחנו הולכים לקראת דיקטטורה, בדרך כלל אלו המדינות שמשמשות דוגמא לדיקטטורה (הייתי רוצה להשתמש באיטליה, גרמניה, ברית המועצות וספרד של שנות ה-20, ה-30 וה-40 כדוגמאות, אבל אסור להשוות וכל זה). עכשיו, טוקבקיסטים יקרים, בואו נעבור על זה ביחד: כשאדם מזהיר מפני משהו, זה אומר שהוא לא רוצה שזה יקרה. אם הוא מזהיר מפני דיקטטורה, זה אומר שהוא לא רוצה שתהיה פה דיקטטורה. אם הוא משתמש באיראן, עזה וסוריה כדוגמאות לדיקטטורה מפניה הוא מזהיר, זה אומר שהוא לא רוצה שנהיה כמו המדינות האלה. אי לכך, חכמים גדולים, למה שיעבור לשם? הרי בדרך כלל נוסח ההצעה המלא הוא "אם לא טוב לך פה אתה יכול לעבור לאיראן", ואיזה אינטרס יש לאדם לעבור למקום גרוע יותר? כמובן, יש את אלו שרוצים להראות לי שיחסית למדינות אחרות בעולם אנחנו דיי בסדר, ושאולי חיים באיראן יגרמו לי להתגעגע לחיים הנפלאים שיש לי פה. מה הלאה? תציעו לקורבנות אונס לעבור אונס קבוצתי כדי שיבינו כמה היה להן סבבה עם האונס ה"רגיל" שהן עברו?

יש טוקבקיסטים שלא נמצאים בתחתית הסולם השכלי ומבינים את ההיגיון הפשוט לפיו לאף אחד אין אינטרס לחיות במקום שמפני הידמות לו הוא מזהיר. אי לכך יעד ההגירה שהם מציעים כולל דמוקרטיות כמו מדינות אירופה וארצות הברית. אמנם זה יעד סביר בהרבה ממדינות שונות במזרח התיכון ובמזרח הרחוק (יש גם כאלו שמציעים את צפון קוריאה כיעד הגירה), אבל הפעם הוא מנוגד לאינטרס של מעודדי ההגירה השלילית. תחשבו על זה: הרי לשיטתכם, טוקבקיסטים יקרים ואנטי-פלורליסטים שכמותכם, אני עונה להגדרה של המונח "עוכר ישראל". על פי תאוריות הקונספירציה שפיתחתם לאורך השנים, עוכר ישראל שמגיע למדינה דמוקרטית ישר מסית את השלטון של אותה מדינה נגד ישראל כחלק מאיזו מזימה אוטואנטישמית חובקת עולם (בקרוב יהיה ניתן להשיג עותקים של "הפרוטוקולים של עוכרי ציון" בחנות הקרובה לביתך). אז עכשיו תגידו לי אתם, טוקבקיסטים חמומי מוח, כמה זה הגיוני לשלוח את עוכרי ישראל למקומות בהם הם יוכלו להסית כנגד ישראל?

כמובן, יש עוד כמה בעיות עם הטיעון חסר הסובלנות הזה. למשל, למקרה שלא יצא לכם לפתוח אטלס לאחרונה (או גוגל מאפס, מה שעובד), אין עדיין מדינה שנקראת "אוטופיה" ואין מדינה שעומדת בהבטחה להיות כזו. בכל מקום יש בעיות, ואם אני אהגר למדינה אחרת בכל פעם שיהיה משהו שלא ינשא חן בעיניי, הרי שדנתם אותי למעבר בין בתי מלון ברחבי תבל. אי לכך, אני יכול או להתלונן על זה בשקט או לנסות לשנות משהו במדינה בה אני נמצא, ויכול להיות שזה רק אני, אבל נראה לי ממש מטומטם להגר למדינה אחרת כדי לפעול לשינויים בה כשאני יכול להישאר פה ולשנות פה.

יש גם את הנושא הלוגיסטי: לי ספציפית אין אזרחות זרה. אם מישהו מכם יטרח להשיג לי אזרחות במדינה דמוקרטית (אם אתם עדיין לא מבינים את ההתעקשות על מדינה דמוקרטית, תעברו על הפסקה השנייה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם עד שתפנימו) יש אולי על מה לדבר. כמובן, אני מדבר על אזרחות, לא על איזה אישור עבודה או גרין קארד מחורבן - אני רוצה אזרחות מלאה. זה, וכרטיס טיסה (על פי מצב חשבון הבנק שלי אני יכול לממן לעצמי את הכרטיס, אבל אלו אתם שרוצים שאני אלך מכאן, אז אתם תצטרכו לעבוד קצת קשה בשביל זה). לא יודע אם שמתם לב לזה, אבל ממש לא כיף לחיות במקום כלשהו על תקן שוהה לא חוקי. בקיצור, תשיגו לי אזרחות זרה ואני פתוח למשא ומתן בקשר להגירה (אין פה סתירה עם הסעיף הקודם, אתם פשוט עבדתם כל כך קשה כדי להשיג את האזרחות הזו במיוחד בשבילי, זה יהיה פשוט גס רוח מצדי להתעלם מכם).

ולסיום, כרגיל, אתם יורים לעצמכם ברגל. טוקבקיסטים יהודים יקרים שרוצים מדינה על טהרת העם היהודי, יש לכם בכלל מושג כמה יהודים יצטרכו ללכת מפה בעקבות החזון האנטי-סמולני שלכם? הרי אתם אלו שלא מוכנים לשמוע על הפלות בגלל שכל ילד שבא לעולם הוא חלק מהמאבק הדמוגרפי, אתם באמת רוצים לזרז את ההפסד שלכם? נכון שכמה מכם מתכננים טרנספר נפרד לערבים, אבל לאור העובדה שעברו 46 שנים ועוד לא סיפחתם את השטחים, לא הייתי אומר שאתם מספיק יעילים באופן כללי, ובטח שלא מספיק כדי לעשות את זה לפני שאתם כבר לא תשלטו במדינה.

בקיצור, טוקבקיסטים יקרים, פה אני נמצא ואני כאן על מנת להישאר. תתמודדו.

סופ"ש נהדר.

נ.ב. כן, אין צורך להזכיר לי שיש כמה טוקבקיסטים מהשמאל שאימצו את רטוריקת ה"תהגר מפה", וגם אצלם זה נראה לי מטומטם לעשות את זה. אבל בכל זאת, אני מתייחס לתגובות שאני מקבל, ועדיין לא קיבלתי הצעות הגירה מאנשי שמאל.

בכל פעם בה חייל צה"ל עושה מעשה מכוער לדובר צה"ל יש כבר תגובה מוכנה מראש: "המעשה מנוגד לערכי צה"ל..." ולפעמים מצטרף גם איזה "...אנו רואים בחומרה את המעשה...". אני החלטתי לבדוק האם צה"ל באופן כללי עומד בערכיו אשר הציב, והתוצאות לפניכם.

נתחיל בערכים שקשורים ל"מדיניות פנים":

• אמינות: הבה נתחיל עם ה"נכשל" הכי גדול והכי רועם של צבא ההגנה. ראיתי בימי השירות שלי כל כך הרבה קצינים משקרים במצח נחושה, לעתים לי (למרות שהיה ברור לי שזה שקר מוחלט) ולעתים למפקד שלהם. לפעמים זה שקר ברמת החרטוט ("הרצח של משפחת פוגל נעשה בחודש הרמדאן...") שלא בטוח אם הוא נעשה במודע או לא במודע, וחלק מהשקרים הם בניסיון לכסת"ח ולהעביר אחריות נטו. מסמך הרפז העלה את החשד שתופעת הכזבים הזו לא נעצרת אצל בעלי הדרגות המלבניות וממשיכה בכל הכוח לנושאי הפלאפלים והחרבות. לא פלא שקצינים משתלבים כל כך טוב בפוליטיקה - בחלק החשוב בתחום הם מאומנים היטב. ושלא תחשבו שזה נעצר בקצינים, גם החפ"ש יספר שאמא שלו מתה כדי לצאת לשבוע הביתה על חשבון המערכת. גם כלפי חוץ צה"ל לא ממש עומד בערך (ע"ע "הטיסה של בוגי במסוק לחתונת בתו עלתה מאה אלף ש"ח").
• דוגמא אישית: לאור העובדה שבסעיף הקודם הופיע המשפט "ראיתי בימי השירות שלי כל כך הרבה קצינים משקרים במצח נחושה...", ניתן להסיק שקצין שבר מול עיניי את הערך "אמינות". אי לכך, גם לערך "דוגמא אישית" ניתן להעניק בגאווה את הציון "נכשל".
• אחריות: אחד המושגים שמופיע בפירוט הערך הוא "...כשהוא [החייל] נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו". המציאות היא שאם משהו משתבש/נעשה שלא כדין, כל עוד לא ניתן להוכיח את זה, אף אחד לא ייקח אחריות על מה שנעשה. גם באזרחות זה קורה, אבל בצבא, שם על כל חרטוט קטן עלולים להיכנס למפקד היחידה עם כומתה על הראש ולחטוף עונש לא נעים, זה רווח אפילו יותר. כל אחד ישמח להעביר את האחריות כלפי מטה, כלפי מעלה, הצידה, באלכסון - העיקר לא להיענש, ואם מישהו שאתם לא אוהבים יידפק בגלל זה, בכלל טוב. רוב החיילים, כשהם עומדים להישפט, מתכננים קו הגנה שהמילים "מודה באשמה" לא נכלל בו (אלא אם אין בררה ויש הוכחות חותכות). בקיצור, כולם ישמחו לקחת אחריות - בתנאי שיש הוכחות לכך שבאמת הם אלו שאמורים לקחת אותה.
• רעות: אה, כן, אחוות הלוחמים הידועה. כל כך ידועה, שכדי להתקבל אליה כל חייל חדש זוכה לזובור ולתנאים נחותים וקשים מנשוא רק כדי שלחיילים הוותיקים יהיה נוח. אמנם לא תמיד זה מגיע למקרי האלימות ששולחים חיילים לבית חולים, מה שגורם לנו לשמוע עליהם, אבל כולם יודעים שחייל חדש ישחק את עצמו במשמרות של ארבע שעות שמירה-ארבע שעות מנוחה-ארבע שעות מנוחה רק כדי שהחייל הוותיק לא יצטרך לשמור. אצל תומכי הלחימה העסק פחות עוסק בזה, אבל שם הם פשוט ישמחו לדפוק אחד לשני עוד שמירה או שתיים רק כדי להמציא איזו סיבה לחופשת מחלה וללכת הביתה. בקיצור, עוד נכשל.
• משמעת: פה אני מרשה לעצמי להתפוצץ מצחוק. באמת חשבתם שתקחו אנשים בגיל 18, תשימו אותם במסגרת צבאית בלי שנשאלו אם הם מעוניינים בכך או לא, והם פשוט יעשו כל מה שתגידו להם ועוד יגידו "תודה" אחרי זה? כן, בטח. ספק בלבי אם יש חייל שלא שבר שמירה, חייל שלא השאיר את הנשק שלו בחדר בלי השגחה (חיילים שאין להם נשק לא נחשבים), חייל שלא מחזיק בחדר שלו מכשיר חשמלי שלא קיבל אישור מהרס"ר, חייל שלא מחזיק פריטים עודפים שהוא לא חתום עליהם, חייל שבאופן מודע החליט למצוא דרך לא לעשות את מה שהתבקש לעשות. חוסר במשמעת לא מתבטא רק בסירוב פקודה, חוסר במשמעת מתבטא בכל הדברים הקטנים שהחייל עושה כשאף אחד לא מסתכל, וחיילי צה"ל עושים כל כך הרבה דברים בניגוד לפקודות, שלהגיד על צה"ל שהוא צבא ממושמע זה בגדר בדיחה.
• שליחות: אין ספק שהרבה מאוד חיילים רואים בשירותם הצבאי שליחות. לוחמים רבים רואים שליחות בתפקידם, כל הקצינים באופן גורף, סביר להניח שגם אחוז לא מבוטל מהנגדים, גם נתח מכובד מתומכי הלחימה, גם חלק יפה מאותם "ג'ובניקים" בעלי תפקיד משמעותי (8200 וכדומה), ואולי יש גם כמה מכיני קפה שרואים בזה שהקצין שלהם יקבל את הקפה החביב עליו בלי מאמץ סוג של שליחות. עכשיו רק נשאר לשאול: אם החיילים חדורים בכל כך הרבה מוטיבציה ותחושת שליחות, למה הם מחכים שהשליחות הזו תיגמר? כמו כן, יש כל כך הרבה חיילים שמרגישים שהם מבזבזים את הזמן בצבא, שאי אפשר להתעלם מהם. אז הערך הזה לא מקבל "נכשל", אבל גם על הציון העובר שהוא מקבל כדאי לשאול כמה שאלות.
• מקצועיות: חיילי צה"ל בעלי המקצוע מתחלקים לשני סוגים: אלה שיודעים לבצע היטב את העבודה שלהם ואלה שלא. מנסיוני האישי החלק הראשון הוא יותר גדול. גם החלק הראשון מתחלק לשני סוגים: חיילים שיעשו את העבודה הכי טוב שאפשר, וחיילים שיעשו את המינימום הנדרש, כי קיבינימט יש ארוחת ערב והפסקה. נחשו איזה חלק יותר גדול הפעם. אבל בכל זאת, עובר.

יש ערך אחד שקשור גם ב"מדיניות פנים" וגם ב"מדיניות חוץ":

• חיי אדם: במדיניות הפנים הערך עוסק בבטיחות בכל מה שקשור לביצוע משימות על ידי החייל. במשימה הזו הצבא עומד לא רע, ולדעתי לצה"ל יש את ספר הוראות הבטיחות העבה ביותר מכל ספרי הבטיחות של כל הגופים בעולם. טוב, ככה זה כשצריך לכסת"ח כל כך הרבה. במדיניות החוץ הדבר נוגע לכך שלחימה צריכה להיעשות עם שאיפה לשמור ככל האפשר על חיי אדם, אך יהיה מוכן לסכן את עצמו כדי לבצע את המשימה. גם פה הצבא מתפקד היטב, יש לציין.

וכעת, לערכים הקשורים ב"מדיניות חוץ":

• דבקות במשימה וחתירה לניצחון: ניתן לומר לזכות הלוחמים שהעובדה שחמאס צוחק עליהם בפרצוף שנים זה לא באשמתם אלא באשמת הדרג המדיני שחושש מהדבר הזה שנקרא "מדיניות". מה גם שאם לחייל יש משימה להגיע הביתה, תהיו בטוחים שהוא ידבק בה ויחתור לניצחון. בקיצור, ציון עובר.
• טוהר הנשק: זה הערך שמרבית המקרים "המנוגדים לערכי צה"ל" מנוגדים לו. סביר להניח שחיילי צה"ל, שברובם לא שואפים להיות קלגסים, באמת לא מהווים קלגסים, עומדים ברובם בערך הזה. אבל ריבוי המקרים בעת האחרונה שבה אפילו דובר צה"ל צריך להודות בכישלון בעמידה בערך זה, מורידה את הציון. הוא עדיין עובר, אבל לא מאה.

כעת, הבה נסכם את הנקודות:

מדיניות פנים: חמישה נכשלים, שני עוברים.

מדיניות פנים ומדיניות חוץ: ציון גבוה.

מדיניות חוץ: אחד בציון סביר, אחד עובר.

סה"כ: חמישה נכשלים, שלושה עוברים, אחד בציון סביר ואחד בציון גבוה. אם ניתן לציון נכשל נקודה אחת, לציון עובר שתי נקודות, לציון סביר שלוש נקודות ולציון גבוה ארבע נקודות, נקבל בסה"כ 18 נקודות מתוך 40 אפשריות, דהיינו 45 נקודות מתוך 100 - נכשל רציני. צה"ל בהחלט לא עומד בערכיו באופן יומיומי, ולא רק במקרים הבודדים המגיעים לתקשורת מפעם לפעם.

לעומת זאת, אם ערכי הצבא היו כסת"ח, עיגול פינות ושאיפה להגיע הביתה - תהיו בטוחים שהצבא היה מקבל מאה.

והעיקר מספרים לנו שצה"ל מנחיל לנו ערכים.

שיהיה שבוע טוב.

נ.ב. ברור לי שלא כל החיילים הם כפי שמתואר לעיל, ושיש יוצאי דופן, אין צורך לציין זאת ולהביא סיפורים אישיים ששונים ממה שמתואר פה. אני מדבר על מה שקורה באופן כללי.