כשאין משהו אחד להגיד, תמיד אפשר להגיד כמה דברים:

תסלחו לי שאני לא צוחק על ירי הטילים או על הפיגועים, זה לא מצחיק. אבל יש לי שאלה: אני אמנם לא חסיד גדול של קונספירציות למיניהן, אבל למה נראה לי שחסידי תקציב הביטחון אמרו בסוף השבוע האחרון "יימח שמם של המחבלים האלו שייבדלו לחיים ארוכים"?

רני רהב אמר שאם הטייקונים לא יקיימו אירועים מפלצתיים ומנקרי עיניים, סטודנטים רבים שעובדים בקייטרינג עלולים למצוא את עצמם מובטלים. אחרי דבר כזה, יש עוד תלונות שיש אפליה של אוטיסטים בשוק העבודה?

עד שירו טילים, אפשר היה לחשוב שהדבר הכי מעניין שקורה במדינה שלנו זה מרגול. כולו מרגול. את מי היא מעניינת? חצי עיתון מקדישים לחרטוטים ולשליכטה בלב שיש לה. סילחו לי על השפה הבוטה, אבל כוס אומו, את מי זה מעניין?! עד שיש הזדמנות לבעוט את מרגול מהפריים-טיים, אתם מחזירים אותה לשם?!

כבר כמה שבועות שלא מעדכנים את השאלון השבועי באתר. אמנם השאלון היה מקום מפלט לברוח אליו כשלא מצאתי נושא ראוי לכתיבה ובכל זאת רציתי לעדכן, אבל לאור העובדה שנמאס לי לענות על שאלונים שמופנים לבנות (כל כך קשה לכתוב עם סלאשים? או בלשון רבים?), או על שאלות אידיוטיות לחלוטין, נראה ששחר חדש הגיע לישראבלוג.

אם כבר דיברנו קודם על תקשורת, למה מתעקשים לטחון שם מים על ירי הטילים?! אחרי שמסיימים לומר לנו 500 פעם כמה פצועים יש ואיפה, עוברים לראיין את השכנים, משם לסתם כאלו שבדיוק עברו שם ואחר כך מחפשים איזה כלב שתהיה לו טראומה מכל החיים בגלל הטיל. רבאכ!

גם הפרשנים דיי מבלבלים את המוח ומברברים את עצמם לדעת. אבל העיקר לשרוף זמן מסך. אני אישית מציע שתעשו מה שיעקב אילון עשה ב"עופרת יצוקה": תנו לו לראיין את החושך, כשהוא מעמיד פנים שהוא מטה את המיקרופון למען נשמע את הפיצוצים. ככה לפחות תודו: אין לנו מה להראות לכם, סורי.

יש כבר קריאות ל"עופרת יצוקה 2", על מנת להפסיק את ירי הטילים אחת ולתמיד. אם אתם לא מתכוונים להכניס לסרט ההמשך איזה שדרוג, אני לא ממש רואה איך זה נגמר שונה מהסרט הראשון.

שיהיה לכולנו שבוע טוב ושקט.

בימים כמו אלו, בהם המשבר הכלכלי נראה באופק ומחאת האוהלים רק מתעצמת, קשה למי שיודע היסטוריה שלא להעלות את האסוסיאציה של הוברוויל (Hooverville). הסבר קטן: בימי השפל הגדול ב-1929 (כן, המשבר הכלכלי שאתם לומדים עליו בשיעורי היסטוריה) אנשים רבים איבדו את בתיהם ונזרקו לרחוב. האנשים הללו התאספו בשולי הערים הגדולות, והקימו לעצמם מבנים ארעיים, בעיקר פחונים ואוהלים. המקומות הללו נהיו כ"כ גדולים שכבר חשבו אותם לעיר, והם נקראו "הוברוויל" (ערי הובר), כגנאי לנשיא ארה"ב המכהן, הרברט הובר.

מאחר ואנחנו חיים בעולם ציני ומרושע, זה רק עניין של זמן עד שיגיע איזה טייקון שיציע לנו לגור בהוברוויל במחיר לא-ממש-סביר. בגלל שיש לי מוח קודח ואובר-תיאטרלי, חשבתי איך זה ייראה במחזמר. הדמויות הן הטייקון, לקוח מתעניין ומקהלה שעושה קולות רקע. אם אתם מבקשים לדמיין מוזיקה, אז אין משהו להתבסס עליו, צר לי.

טייקון:

המצב הקשה, ואין לך נחת,

ולא דאגת לשום לכיסוי תחת.

בעוד רגע גם אתה תגור ברחוב,

ולא ממחאה, אלא בגלל החוב.

אבל לפני שאתה את עצמך ממית,

יש לי בשבילך הצעה חלומית.

וולקאם טו הוברוויל!

מקהלה:

הובר, הובר, הוברוויל!

טייקון:

בוא לגור אצלנו באוהל או פחון,

אצלי החומרים הם ממקור ראשון.

והמחיר, אל תשאל, פשוט מקסים!

בסך הכל שישה שקלים חדשים!

מתעניין:

והתשלום חד פעמי?

טייקון:

יותר בכיוון של דו-יומי.

מתעניין:

כלומר שמשלמים פעם ביומיים?

טייקון:

כל יום - בבוקר ובצהריים.

אבל תסתכל על מה שאנחנו מציעים,

אמנם אין לא חשמל ולא מים זורמים.

אבל מאידך, אצלנו הכל מוסדר,

למה לעבור לאוהל מהיום למחר?

מהמצב הזה כל הצדדים שמחים:

אתם מקבלים קורת גג ואנו מרוויחים!

וולקאם טו הוברוויל!

מקהלה:

הובר, הובר, הוברוויל!

טייקון:

אני מציג לך פה את פרוייקט המחר,

אז נו, תפסיק להתחבט כבר.

כשהעתיד צופן רק עוני ודלות,

גם את זה ניתן לעשות בסטייל ומקוריות.

מתעניין:

האם קיימת איזושהי חלופה?

טייקון:

להיזרק מהבית ולהקים אוהל במשרפה.

מתעניין:

ומצדך זה לא סוג של חוצפה?

טייקון:

חסוך ממני את דברי החנופה.

וולקאם טו הוברוויל!

ושתהיה שבת שלום.

נראה שנתניהו נמצא בלחץ תחת הפגנות האוהלים: המשבר הכלכלי שהבטיחו לנו מבושש להגיע, ואף אחד לא ממש מתרגש מספטמבר. אבל לפוליטיקאים יש נטייה לא לעשות את מה שצריך, אלא רק להסית את תשומת לבנו למשהו אחר. הקיצר, הוא זקוק ליחצ"ן, באופן בהול. רגע, בעצם למה רק אחד? סוללה! בניצוחו של רני רהב! הנה מה שהיה קורה לו באמת היה עושה את זה.

רהב: תחשבו, אנשים, תחשבו! מה יגרום לאנשים לעזוב את האוהלים ולהתרכז במשהו אחר?

יחצ"ן א' (להלן אורי): מה עם מהומות בלונדון?

רהב: מה, אתה מפגר?! למי אכפת מלונדון?! אנשים צריכים משהו שקרוב אליהם על מנת לשכוח שהמצב שלהם פה מחורבן!

יחצ"ן ב' (להלן בנימין): מה עם ספטמבר? תמיד אפשר להעלות את זה שוב על המפה.

רהב: כבר טחנו את הנושא הזה מספיק, זה לא מעניין אף אחד.

יחצ"ן ג' (להלן גרשון): צריך משבר כלכלי! כזה שייתן לביבי תירוץ למה לא לעשות מה שרוצים ממנו.

רהב: אתם מנסים לייצר לי צרות, סתומים?! אני אח"כ אצטרך להתרוצץ בתקשורת ולהסביר למה זה בסדר שהטייקונים מפטרים עובדים זוטרים במקום להפחית ברווחים הגסטרונומיים שלהם! נראה לך שיש לי כוח לזה?!

אורי: לך חפש את החברים שלך.

רהב: אתה רוצה משכורת החודש?

אורי: כן.

רהב: אז שתוק ותתחיל ללקק.

אורי: כוס אמא שלך, בסדר.

רהב: טוב, עוד רעיונות?

בנימין: אולי עוד איזשהו חוק אנטי-דמוקרטי?

רהב: לא רע, לא רע. יש פה כיוון טוב. על מה חשבת?

בנימין: משהו כזה נגד חרמות.

רהב: אתה קורא את העיתון ואז בא ומציע לי לעשות את זה, יא אוטיסט?

גרשון: אני חושב שאין בררה. חייבים פה מלחמה כוללת, משהו מלחמת-השחרור-סטייל. משהו שיוציא צווי 8 לכולם וייתן לתקשורת משהו חדש להתעסק בו.

רהב: מעולה! תשיג לי את הטלפונים של אסד, אחמדניג'אד, נסראללה ואיך שלא קוראים ליצור הזה שמנהל את מצרים עכשיו!

זה עוד יבוא, אל פחד.