והרי עוד משהו שעם חוק קטן שמהווה חלק משיטת הממשל שלנו יכול להיעלם לנו מהעיניים.

כולנו יודעים כמה קיטרנו ועודנו מקטרים על העובדה שביבי הקים את הממשלה המנופחת ביותר בתולדות המדינה: שלושים שרים ושבעה סגני שרים. נתניהו אינו היחיד שמנפח ממשלות מעבר לנדרש: אולמרט עשה את זה (25 שרים), שרון עשה את זה (25 שרים בממשלתו הראשונה ו-23 שרים בשנייה) ועוד רבים וטובים משני עושי הנזק הללו ומעושה הנזק שמוזכר אחרון שכמעט לאף אחד אין אומץ להודות שהוא לא היה כזה מוצלח כמו שעושים ממנו. הטענות המירביות כלפי נתניהו הן פחות על הממשלה עצמה, ובעיקר על העובדה שהוא ביקר את אולמרט על ממשלתו המנופחת, ולאחר מכן הקים ממשלה מנופחת עוד יותר. אבל כולם יודעים שאצל נתניהו מדובר באחד בפה, אחד בלב ואחד בכיס.

בקיצור, ראשי הממשלות בגלל כל מיני הסכמים קואליציוניים למיניהם, מבזבזים את כספנו על שרים בלי תיק או על שרים לענייני מרמלדה.

אמנם מה שהצעתי עד כה בשיטת הבחירות אמור להדוף את התופעה הנלוזה הזו ולו במעט, אבל בגלל שעדיין ראש הממשלה זקוק לכנסת כדי להעביר כל מיני דברים, הוא עדיין יזדקק להסכמים כלשהם על מנת להעביר את חוקיו. אמנם בארצות הברית כבר היה מצב שרונלד רייגן הרפובליקני היה נשיא כשבקונגרס היה רוב דמוקרטי והוא הצליח להחזיק יפה מאוד, אבל רייגן ככל הנראה היה מספיק מוכשר כדי לגרום לקונגרס לתמוך בו. אצלנו כבר אין כל כך ראשי ממשלה מוכשרים, אלא בעיקר פוליטיקאים ממולחים שעושים בעיקר נזק.

בקיצור, צריך להגביל את מספר השרים.

נשמע מפליא אבל במדינתנו הנחמדה כבר חשבו על זה, וטרם נתניהו החל את הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה החליטו להגביל את מספר השרים ל-18. נתניהו אולי איכשהו הצליח לעמוד בזה כשהרכיב את הממשלה, אבל בגלל שהוא ניחן בכשרון תמרון אך לא ממש בכשרון פוליטי (אחרת לא היה צריך לאיים על שריו שיצביעו בעד החוקים שלו) נאלץ להגביה את הרף ל-21 שרים. ברק היה אפילו כושל יותר ממנו והיה צריך עוד שרים, והחוק תמיד התגמש בשבילם.

למה? כי בארץ חלם דנים בחוק הזה כל בחירות מחדש אם בכלל, במקום לקבוע חד וחלק שאם אין לראש הממשלה מספיק כישרון בשביל לבנות קואליציה ממספר השרים או שנותנים למועמד שיש לו סיכוי מספיק גבוה לנסות להרכיב ממשלה, או ללכת לבחירות חדשות.

כאן נטענת הטענה המוצדקת: בחירות עולות כמיליארד וחצי שקל למדינה, זו התאבדות לעשות בחירות חדשות.

קודם כל, אם מדינת ישראל תעשה מה שעשו כמעט בכל העולם ותבטל את יום החופשה ביום הבחירות (ותתן אפשרות להצביע לוא דווקא במקום המגורים, למען אלה שעובדים הרחק מביתם), היא תחסוך לעצמה הרבה מאוד כסף.

דבר שני, סביר להניח שלא נגיע לבחירות שניות. למה? העם אמנם נראה טיפש אבל הוא לא: יותר אנשים הצביעו לליכוד מאשר לביבי, ויותר אנשים הצביעו לקדימה מאשר ללבני. שימו לב שמצביעי העבודה הראו למפלגה הזו מה קורה למפלגה שכמעט כולם בה בוגדים באמון הציבור.

בקיצור, אם מפלגות שנעשה איתן משא ומתן קואליציוני ייתפסו כסחטניות ותאבות כוח לקראת הבחירות השניות, הן ישר יורידו בדרישות, כי עדיף מעט כוח על שום כוח. כלומר שישראל ביתנו לא תדרוש חמישה תיקים, היא תסתפק בשניים, כי אחרת היא עלולה להכשיל את המשא ומתן ולהיות האחראית על הבחירות המוקדמות בכמעט ארבע שנים ממועדן, דבר שאף מפלגה לא רוצה לעצמה.

בקיצור, צריך להגביל את מספר השרים ל-18 מקסימום, ולא לאפשר לתת למישהו להיות שר בלי תיק טרם כל התיקים הקיימים מאויישים, למען לא יקרה שוב מה שקרה עם משרד הבריאות.

והנה מה שסיכמנו עד עתה שצריך בשיטת הבחירות החדשה:

1. בחירות אישיות, למען נוכל להעיף חבר כנסת שלא מתפקד על ידי כך שלא נבחר בו שוב, במקום לפגוע רק במפלגות שלא מתפקדות באופן כללי.
   
2. מעבר ל"חוק הנורווגי", לפיו חבר ברשות המחוקקת שעובר לרשות המבצעת מוותר על מקומו ברשות המחוקקת ואת מקומו תופס הבא בתור. זאת על מנת שראש הממשלה לא יוכל לאיים על שרים פיטורים אם לא יצביעו לחוק שלו, ולהגביר את אפקט הפרדת הרשויות.
   
3. צריך להביא למצב שראש הרשות המבצעת בוחר את שריו בלי התחשבות בשיקולים פוליטיים, אלא כמעט רק בגלל כישוריו של האיש. לזה אפשר להגיע על ידי שילוב של החוק הנורווגי וחזרה לימים בהם ראש הממשלה נבחר בנפרד (אך הפעם הוא לא צריך אישור של הכנסת אלא הוא ראש הממשלה נקודה). כמו כן על אישור השרים להיות לכל שר בנפרד ולא לכל הממשלה כיחידה אחת.
   
4. במידה וראש הממשלה המכהן לא יכול להמשיך בתפקידו, ממלא מקומו מקבל באופן קבע את תפקיד ראש הממשלה והוא מנהל את המדינה עד לתאריך הבחירות שנקבע.
   
5. כפי שאמרנו היום: הגבלה של מספר השרים בלי שום התגמשות, על מנת לא ליצור ממשלות מנופחות שמבזבזות כסף ולא מסוגלות לזוז כמעט.

יום טוב.

נ.ב. קובי מידן מתבקש להפסיק להטיף לנו לחסוך בחשמל, לאור העובדה שבמדינה שלנו לא בדיוק עוזרים לחסוך בחשמל עם המעבר המוקדם לשעון חורף.

אז אילו סליחות מנהיגי העולם צריכים לבקש מאיתנו?

• "סליחה שניצחתי." (בנימין נתניהו, וכל מילה נוספת מיותרת)
• "סליחה שניסיתי." (ברק אובמה מנסה לדבר אל הקול היהודי)
• "סליחה מכל הפרוצות האיטלקיות." (סילביו ברלוסקוני מרגיש אשם)
• "למה? איזה מועד יש היום שאני צריך דווקא היום לבקש סליחה?!" (אבי דיכטר כרגיל עם שתי רגליים על הקרקע)
• "סליחה ששיקרתי, בגדתי ורימיתי. אוי רגע, אמרתי את זה בקול רם?" (אהוד ברק נתפס על חם)
• "סליחה שביבי ניצח." (יובל שטייניץ מדבר מהלב)
• "מה סליחה?! תבקשו אתם סליחה, חילונים ארורים בועלי שפנים ואוכלי נידות!" (עובדיה יוסף תמיד ישמח לדו קיום)
• "סליחה שלא הלכתי בעקבות האיש מהבר-נוער או איך שזה לא נקרא." (נסים זאב עוד לא אמר את המילה האחרונה)
• "סליחה שברברתי. אני אנסה לברבר קצת יותר ברור השנה." (אחמד טיבי במחווה מיוחדת)
• "סליחה שבכיתי." (רובי ריבלין מתבגר)
• "סליחה על מה? אני לא עשיתי שום דבר רע, אני בן אדם מושלם והפסדתי רק כי העם הזה טיפש. הוא צריך לבקש ממני סליחה." (ציפי לבני פופוליסטית, אבל לפחות צנועה)
• "השנה עדיין אין לי ממי לבקש סליחה, אבל שנה הבאה אני אצטרך לבקש סליחה מכמה ערבים." (אביגדור ליברמן עם התחזית)
• "סליחה מברק אובמה. אתה תצטרך הרבה אספירין בשנה הקרובה." (בוגי יעלון ובני בגין לא פראיירים של אף אחד)
• "סליחה שפישלתי." (כל חברי הכנסת - למעט שניים שלושה - בסליחה משותפת)

גמר חתימה טובה.

תוספת של אחרי המועד, בדיחה על המנהג המגונה של חלק מהאנשים לעשות רע כל השנה ואז לבוא ביום כיפור ולהתנצל, בתוספת עקיצה של הנצרות הקתולית:

רבי אחד ביקר את חברו שהיה כומר קתולי. הכומר הציע לרב לבוא איתו לתא הווידוי ולראות איך זה מהצד של הכומר.

הרבי מסכים ושניהם נכנסים לחלק של הכומר בתא הווידוי, מבלי שאיש מלבדם יודע על כך.

כעבור כמה דקות מגיעה אישה לתא הווידוי.

"מה חטאך?" שואל הכומר.

"בגדתי בבעלי," אומרת האישה.

"כמה פעמים?" שואל הכומר.

"שלוש פעמים, אבי," אומרת האישה.

"שלוש תפילות למריה הבתולה ושלוש התזות (או איך שהם לא קוראים לזה) ואני משחרר אותך מחטאך," אומר הכומר.

אחריה מגיעה אישה נוספת.

"מה חטאך?" שואל הכומר.

"בגדתי בבעלי," אומרת האישה.

"כמה פעמים?" שואל הכומר.

"חמש פעמים, אבי," אומרת האישה.

"חמש תפילות למריה הבתולה וחמש התזות ואני משחרר אותך מחטאך," אומר הכומר.

לאחר מכן הכומר שואל את הרב אם הוא רוצה לנסות, והרבי מסכים.

לתא הווידוי מגיעה אישה נוספת.

"מה חטאך," שואל הרב.

"בגדתי בבעלי," אומרת האישה.

"כמה פעמים?" שואל הרב.

"פעמיים, אבי," אומרת האישה.

"עשר תפילות למריה הבתולה ועשר התזות - ואז מותר לך עוד שמונה," אומר הרב.

שלום רב.

חשבתי וחשבתי, והגעתי למסקנה שהדרך הטובה ביותר לפתוח את שנת תש"ע היא עם הפרק הרביעי של מלחמת העולם השלישית. תיהנו:

פרק ד' - (למה) לא לרדת מהגולן לעולם (?)

"מייג'ור, מה אתה שוב עושה פה?" רגן נוטקר כשנשיא ארצות הברית היהודי הראשון מייג'ור סאם נכנס למשרדו בשנית.

"רציתי לספר לך שהאיראנים בצד שלנו," אמר סאם.

"אז הם בקטע של לעזור לי עכשיו?" שאל נוטקר בתקווה.

"אני לא אומר להם להפציץ את נתניה וטבריה."

"מה עם לומר לחיית המחמד שלהם לעשות איתנו שלום?" שאל גדי.

"אתה רוצה שכלב יעשה איתנו שלום?" שאל נוטקר.

"לא, עם אסד."

אמין אל-אסד היה בנו של בשאר אל-אסד שהיה בנו של חאפז אל-אסד וגם במקרה היה נשיא סוריה, ובכך המשיך את השושלת המשפחתית של נשיאי סוריה. לרוע המזל אמין לא הלך בעקבות סבו שהראה לכולם יפה-יפה מי שולט באיזור, אלא דווקא בעקבות אביו ועזר בהפיכת סוריה לסמרטוט בידי האיראנים. כלומר, לרוע המזל של הגאווה המשפחתית, אבל הדבר היה אמור להוות מזל גדול לתוכניות של מייג'ור סאם (מישהו רק חשב לומר שזה היה רעיון של גדי?), רן נוטקר ומוחמד אחמדיניג'ד.

"אז אתה רוצה שאני אעשה שלום עם ישראל?" של אסד.

"כן," אמר אחמדיניג'ד.

"תכריח אותי," אמר אסד.

"אמין, אם לא תהיה חיית מחמד טובה, אבא לא יקנה לך את הטיל שאתה רוצה."

"האמת היא שלאור העריקה שלך אני לא רואה סיבה להישאר חיית המחמד שלך, כשאני יכול חיית המחמד הראשית של פוטין?"

"שתי סיבות," אמר אחמדיניג'ד, "מספר אחת, רק דמוקרטיות מחליפות בעלים, אז אם אתה לא רוצה להפוך את סוריה לדמוקרטיה אני מציע לך לשקול את הנושא; מספר שתיים, כי אתה לעולם לא תצליח להתחרות בצפון קוריאה כחיית מחמד. למעשה, ייתכן ואתה תהפוך לחיית מחמד של הצפון קוריאנים, ושמעתי שזה לא כזה כיף."

"בן זונה," אמר אסד. "אבל יש לי תנאי."

"אתה רוצה את רמת הגולן, נכון?"

"בול."

"חזור שנית," אמר פוטין.

"איראן עברה צד," אמר מדבדב.

"כוס של האמא של אחמדניג'ד! את מי אני אמור להפציץ עכשיו כשישראל מפציצה אותי ואין לי שום מטרה שאם היא תיפגע גם נוטקר ייפגע?!"

"האמת היא שבגלל ההפצצות שלך איראן ערקה לצד השני."

"יש לך חדשות טובות?" שאל פוטין.

"במקרה," אמר מדבדב, "הצלחנו לפתח נשק חדש."

"מהו?"

"הוא הופך את כל מי שנפגע ממנו לאידיוט, גס, אלים וחסר כבוד לכל דבר שהוא."

"בקיצור, לערס," אמר פוטין.

"כן."

"אז עם ישראל הנשק הזה לא בדיוק יעזור לנו..."

"לא נרד מהגולן בשום אופן!" אמר גדי.

"תגיד לי משהו, גדי, איך קוראים לראש הממשלה?"

"רן נוטקר," אמר גדי.

"קוראים לך רן נוטקר?"

"לא."

"אז אתה לא ראש הממשלה, נכון?"

"נכון."

"אז למה אתה חושב שיש לך מילה בקשר לירידה מהגולן?"

"אדוני," אמר גדי, "זו רמת הגולן, אחד האיזורים הכי יפים בארץ. איזו צורה תהיה לך מול העולם היהודי אם תוותר על הנכס הזה?"

"לאור העובדה שבגלל המלחמה הארורה נשארו בערך מאה אלף יהודים בכל העולם, ששבעים אלף מהם בכלל לא יכולים לבחור בי, זה ממש לא מעניין אותי."

"אז אתה תרד מהגולן?" שאל סאם.

"הם ייקחו איתם את טבריה?"

"מה יש לך נגד טבריינים?" שאל סאם.

"נגד ישראלים באופן כללי," אמר נוטקר.

"אתה יכול לשכוח מזה," אמר סאם.

"תראו מה יש בטלוויזיה," אמר גדי.

בטלוויזיה הראו כיצד חבורה של ואנדלים בעלי מנת משכל של בבונים הרסו כל פינה טובה בבית הלבן (שחודש והוספה לו אפשרות העמידות בפני פצצות גרעין).

"אני אמרתי בפירוש לא לתת לקבוצות שלמות של ישראלים להיכנס לבית הלבן," אמר סאם.

"זה לא ראש הסגל של הבית הלבן?" שאל גדי.

"לחיי פצצת הערסים," אמר פוטין.

יום טוב.