תאמינו לי, אחמדניג'אד הזה לא ידע לעבוד.

אם תשאלו גורמים שאחראים על ביטחון המדינה, הם יספרו לכם שהחלום שעושה לו קרי לילה הוא מלחמה גרעינית טרנס-גלקטית, או לפחות עולמית. הוא תמיד איים בזה, הפחיד את כולנו, והנה הוא הלך ומסתבר שהוא לא קיים יותר הבטחות מראש הממשלה נתניהו.

ועכשיו בא רוחאני, ומסתבר שכל מה שצריך לעשות כדי להפוך את רעיון המלחמה הגרעינית הכלל-עולמית לרעיון בעל פוטנציאל למימוש מחר בבוקר זה פשוט להסביר לעולם בצורה מאופקת, עדיף עם חיוך, שזה הדבר האחרון שהוא מעוניין בו.

לא מאמינים לי? תסתכלו בעצמכם: פייגלין כבר הציע לתקוף באיראן; רונן שובל, אותו אחד שבית המשפט הגדיר את התנועה שלו כפשיסטית לא מזמן (מה שמעלה את התהייה למה עדיין התנועה הזו לא נתבעה על ידי אלסנדרה מוסוליני על פגיעה בשם הטוב של סבא שלה), הציע להשתמש נגד איראן בנשק גרעיני טקטי ולא אסטרטגי (כי מסתבר שההבדל בין כלי נשק להשמדה המונית הוא בשאלה האם מדובר בנשק טקטי או אסטרטגי); שטייניץ (שמישהו יזכיר לי מה הוא עושה בחיים) ונתניהו יוצאים מכליהם כדי שהעולם לא יחשוב אפילו על להחזיר חיוך לאיראנים והרשימה עוד ארוכה.

אני מבין את זה שיש כמה אנשים שמתים כבר לנסות את ראשי הנפץ הגרעיניים שיש לנו וכאלה שסתם דואגים מפיצוץ אוכלוסין ומצאו דרך נהדרת לפתור את הבעיה. אני גם מודע לזה שיש לנו שר חוץ בהמתנה שלא ממש מבין למה צריך את הדבר הזה שהמשרד שלו ממונה עליו, איך זה נקרא? נו? אה כן, דיפלומטיה. אני מניח שיש פה גם איזה שניים-שלושה אנשים שקנו שטיח פרסי סוג ג' והחליטו שהגיע זמן הנקמה. אני בהחלט מבין את כל הרצון הזה להביא למלחמה עם איראן.

יש לי פשוט בעיה קטנה עם הרצון הזה, והיא שיש לי רצון משלי. לא משהו גדול, לא משהו מאוד רציני, אבל הוא קצת מתנגש עם הפנטזיה של רונן שובל. זה נקרא "הרצון לחיות". כן, ברור לי שאני אמות מתישהו, אבל במידה ויש גן עדן, אני מאוד אשמח, כשישאלו אותי מה עשיתי בחיי, שאני אוכל לענות משהו קצת יותר רציני מ"היה לי בלוג שצחק על נתניהו, לפיד ורונן שובל" (יש משהו ממש כיף בלצחוק על הבדיחה הזו שנקראת "אם תרצו"). כן, אני גם מודע לזה שיכול להיות שמלחמה זה הדבר היחיד שיעזור לרצון שלי לחיות להתקיים. העניין הוא שזרקו את הרעיונות האחרים לפח עוד לפני שבדקו אותם, וזה קצת מדאיג אותי, במיוחד לאור העובדה שבעת מלחמה בדרג המדיני אנשים כמו נתניהו אמורים לקבל החלטות.

אז לומר שאני רוצה עכשיו לחבק את רוחאני ולבקש ממנו לאמץ אותי? לא. אבל אפשר לפחות לבדוק מה שווים הדיבורים שלו? אתם יודעים, לפני ששולפים מהמאגרים את הנשק האטומי הטקטי שלנו (ובהמשך אולי גם את האסטרטגי) ומביאים להשמדה הדדית (למקרה שלא ידעתם, יש מדינות עם פוטנציאל להיות אסלאמיסטיות שיש להן נשק גרעיני - כמו פקיסטן - והדבר האחרון שאנחנו רוצים לספק להן זה תירוץ להשתמש בו) וגורמים על הדרך לאחמדניג'אד להגשים חלום.

תחשבו על זה.

נ.ב. אני מתנצל אם בגלל העקיצות הרבות בפוסט נגד רונן שובל נוצר הרושם שאני מתייחס אליו ברצינות.

כידוע, היום נשיא ארצות הברית ברק אובמה נאם בעצרת האו"ם.

מה שלא ידוע זה שהיה נאום גנוז, כזה שמבטא את תחושותיו האמיתיות של אובמה.

בגלל שאני כזה בחור נחמד, הרי לכם הנאום שאובמה באמת רצה לנאום:

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לקרוא למצרים, לישראלים, לפלסטינים, לסורים, לאיראנים, לסעודים ולכל שאר האנשים שמאכלסים את המזרח התיכון ולשאול אותם: יש מצב שאתם מתאבדים?

כן, אני שואל ברצינות.

לא, לא התחרפנתי.

פשוט קמתי בבוקר וגיליתי שאני אשכרה רב עם פוטין על האיזור שבו אתם חיים, ולי זה פשוט נראה לא הגיוני.

נכון, יש לכם נפט ומשאבי טבע וכל הסיפור הזה, אבל באמת שהנפט הזה לא שווה את כאב הראש שאתם גורמים לכל שאר העולם.

אתם לא יכולים לשבת חמש דקות בשקט בלי לנסות להרוג אחד את השני? סונים ושיעים, ישראלים ופלסטינים, עלאווים ואלה שרוצים לרצוח אותם - אולי די?

אני לא אשקר, ברור שהרבה מהריבים האלו היו בחסות המערב בכלל וארצות הברית בפרט, אבל בואו לא נשלה את עצמנו ונעמיד פנים שאם לא היינו מספקים נשק לאחד הצדדים, לפעמים לשניהם, הייתם יושבים לכם בשקט ונהנים מהחיים.

בחיי שאני לא מבין איך לא כל מי שהגיע לנשיאות ורצה את הנפט שלכם רצה לעבור לאנרגיה סביבתית שלוש דקות אחרי שהוא היה צריך להתמודד עם העסק הזה שנקרא "המזרח התיכון".

ברצינות, יצאתם לכולנו מכל החורים.

בשיחה סגורה עם פוטין שנינו הסכמנו שהיה כל כך יותר כיף אם לא הייתם פה, מפריעים להשתלט על מאגרי הנפט.

נכון, יש לנו גם כמה עסקים לא פתורים במזרח הרחוק, אבל הם עושים פחות כאב ראש.

בקיצור, עשו לי ולפוטין טובה, תעזבו אותנו מהגרעין שלכם, מהמלחמות שלכם, מהשטחים שלכם ומהר הבית שלכם, ולכו תעשו שחזור של הקרב על מצדה, אבל בלי החלק של הכובשים הרומאים. אני ופוטין כבר נחלק את המשאבים הטבעיים שלכם בצורה מסודרת. או שנלך על זה מכות. או שנפתח במלחמה גרעינית. אבל אין לכם מה לדאוג בקשר לזה, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לצאת מהפריים ויהיה לכולנו הרבה יותר נוח.

ושיהיה לכולנו בהצלחה.

לכבוד יום כיפור, הרי הסליחות שלי:

• מבורא עולם: אנא סלח לי על זה שאני לא מאמין בקיומך. נכון שזה נראה קצת דבילי שאני מתנצל בפני מישהו שאני לא מאמין בקיומו, אבל אם יש משהו שלמדתי בצה"ל זה שהדבר הכי חשוב זה קודם כל לכסות לעצמך את התחת (וגם פסקל ייעץ לי ככה).
• מהעם הסורי: אני מצטער שאנחנו רק יודעים לבקר את האמריקאים שלא עוצרים את הטבח שלכם אבל לא מוכנים להזיז אצבע בעניין הזה. ננסה בשנה הבאה לפחות לשתוק.
• מבניטו מוסוליני: סליחה שאנחנו קוראים לדבילים מ"אם תרצו" "פשיסטים" - בפעם הבאה נשווה אותך למשהו פחות מעליב.
• מיאיר לפיד: סליחה שיש אנשים שכל פעם מתאכזבים ממך מחדש, כשברור שאם הם היו קוראים את הכתובת על הקיר היה ברור להם שסיפור הצלחה לא ייצא ממך.
• מדני דנון, אופיר אקוניס, לימור לבנת, מירי רגב, זאב אלקין, יריב לוין, ציפי חוטובלי ושות': ממש סליחה שאמרתי שהפורנו שלכם זה דגל ישראל מתנפנף ברוח עם התקווה מתנגנת ברקע. אני דיי בטוח שזה נכון, אבל לא יפה לעשות לכם אאוטינג כזה.
• מבנימין נתניהו: סליחה שיש לנו דרישות ממך, כשברור לחלוטין שזה שאתה עומד בלי עמוד שדרה זה כבר מעל ומעבר.
• מג'סטין ביבר: סליחה על זה שממש נהניתי מהקטע ב-CSI בו הדמות שאתה מגלם (כי לשחק זה קצת גדול עליך) נורית למוות. מצד שני אתה עוד לא ביקשת ממני סליחה על זיהום המרחב המוזיקלי בקליפים המתקתקים עד מיאוס שלך, אז נראה לי שאנחנו פיטים.
• מחברי מפלגת "יש עתיד": סליחה על זה שבכל פעם שאתם מדברים עולה לי באופן אוטומטי המחשבה "כמה שהם מטומטמים". נכון שבדרך כלל בבדיקה שנייה אני מגלה שאני צודק, אבל יש גם פעמים שלא, אז סליחה.
• מכל הפוליטיקאים שלא הזכרתי: סליחה שלא הזכרתי אתכם בבלוג. מבטיח לפגוע בכם בשנה הבאה.

חתימה טובה לכולכם.