סיפור אהבה

"מישהו התייאש מלהמתין לכם

והולך לדרכו.

נראה כי הסיפור הזה

עוד ישוב לפקוד את חייכם"

            (מזל דלי, עיתון מעריב, היום).

אני דווקא לקחתי את העבודה החדשה עם המחשבה שהיא פחות רחוקה ממך, ושיש הסעות אפילו עד נתניה. ושזה מקום שהרבה יותר קל למצוא מאשר מחסן גדול בקומה שנייה ברחובות. עד היום חייכתי למראה הפתק "נתניה" על אחת ההסעות (היום כבר ממש לא נתתי לכך מחשבה). מה שכן דווקא כן התקשרתי לפסיכולוגית שפגשתי, ש...תודה אך לא תודה. אני לא מוצא בכך תועלת. ותכלס, אני לא מאמין בטיפול כשאדם לא רואה סיבה/מטרה.

אז השתעשעתי עם הרעיון, על איך שתכננתי שאולי ליום הולדת אגיע עם רזומה של טיפול של חודשיים שלושה. ועד כמה זה אינפנטילי נשמע. יחד עם המתנה שלך של אילת שאז לא הספקתי לסיים. (שקיבלה מאז גוון אחר (עצוב יותר)).

אולי אני לא שם לב, ולא רואה שאני פוגע בך לפעמים. כמו כשאני מציין שהלכתי למסיבה, הכוונה הייתה לומר שאת חסרה.

אך אין זה משנה כרגע. זה לא שישנה דרך לחזור חזרה באופק.

יו דונט פאקינג כר אור גיב א שיט.

ואז את פוגעת חזרה

(במכוון או לא זה ממש לא משנה).

ולא, אני גם לא יודע למה אני כותב לך. זה די ברור מכאן שאת לא חוזרת.

זה די ברור שהלב שלי (שגם קיים) לא בוטח בך.

כי למקרה ששכחת, הוא גם נפגע ממך. ופשוט ברח.

אפשר לומר שאני מקנא במערכת היחסים ה"בוגרת" שלך, אפשר לומר שזה מעליב את מה שהייתה שלנו.

אני שמח שזה יוצא כך מהבחינה שלך, אני נפגע על כיצד זה מסכם אותנו.

אנד יו דונט פאקינג גיב א שיט, אז באמת אין סיבה לכתוב.

ממש לא אכפת לי מה חברים/ות שלך חושבות.

בינתיים את היא זו שבטח רוקדת עם מישהו קרוב

לוחשת מילים שאמרת פעם לי, שלא לציין הבטחות,

את זו שמזדיינת/מזיינת ומתאהבת בו.

ולא שאני לא שמח על כך – אין לך מושג כמה קיוויתי שתחזרי לחייך

כי מגיע לך לחייך, עם מי שאת רוצה, עם כל האהבה שבך.

ולא שאת אחראית עליי, אני לא מצפה לכך כלל,

רק אל תשמעי כאילו אני ללא לב בכלל.

מאחל לך שנת דלי נהדרת עם הצלחה רבה בכל התחומים.

1/1/2007