סיפור אהבה

ישנם ימים, בהם אני יושבת בעבודה, מקשיבה למוזיקה, מקלידה מספרים ואותיות למחשב ועובדת במונוטוניות 10 שעות ביום, מנחמת את עצמי שזה כסף טוב, ולפחות אף אחד לא ממש עומד לי על הראש שם ושסה"כ די נחמד לי.

אבל ברגעים שאני מקשיבה למוזיקה בדיסקמן, מנותקת מהשאר, לפעמים מגיע איזה שיר שמזכיר לי אותך, כמו המון דברים אחרים שרציתי, ולא הצלחתי לגעת בהם כפי שהייתי רוצה. מעין רגע כזה שבו אני קולטת כל יום קצת, אבל זה הולך ומצטבר, כמה אני מאבדת את מי ואת מה שרציתי להיות.

מעין רגעים שבהם אני חושבת על עצמי לפני כמה שנים, כשהייתי נערה או אפילו ילדה, כמה רציתי שיהיו לי דברים ואין אותם עכשיו. וכנראה לעולם לא יהיו. מעין רגע שבו אני קולטת שאלה החיים שלי, שאני תקועה בהם, כמו עכבר במעבדה שרץ לו על גלגל בכלוב, מתוך אמונה שיגיע לאנשהו, עד שלבסוף הוא משכנע את עצמו שהוא עושה את זה רק בתור "תחביב", זה רק זמני, עד שהוא ימצא עבודה אמיתית או משהו. אבל גם לעכבר הזה, אני מניחה שבשלב מסוים, מגיע הרגע שבו הוא חש את החלומות שלו לאט לאט מתנפצים לו בפנים, רגע שבו הוא מבין שאין דבר כזה. 

היו דיברתי עם חברה שלי והסברתי לה, ואולי תוך כדי ניסיתי לשכנע את עצמי - שאין דבר כזה ה"אחד". זו רק פנטזיה שאנחנו מייצרים, בשבילך רגעים ספורים, שבהם נרגיש טוב, אבל אין מישהו שיהיה מושלם עבורנו. לא משנה עם מי נהיה, בסוף נמצא סיבות לריב, סיבות להרגיש שאנחנו כבר בכלל לא רוצים להיות איתו, סיבות לא לבטוח בו, וסיבות להאמין שבטוח מישהו טוב יותר מחכה לי שם. אז מה הטעם בכלל להמשיך להפרד? צריך פשוט להכנע לסדר העולמי הזה, להבין שאלה החיים שלנו ושאנחנו אלה שכל הזמן מחפשים דרמות, שינוי, התרגשות, שלעולם זה לא יהיה כמו שרצינו. 

יש ימים טובים שעלינו לנצור בלבנו, ויש ימים רעים שעלינו פשוט לקבל אותם, להתמודד ואח"כ למחוק אותם. רק ככה נוכל להתמודד עם העולם הזה.

מצטערת אם זה נשמע קצת פסימי ודי עצוב, אבל פשוט ככה אני מרגישה ורואה את החיים כרגע.

אני מקווה שהמעבר של הדירה הולך טוב. אני מקווה שהכל איתך בסדר. אין יום שבו אני לא חושבת עליך, מתגעגעת ואוהבת, למרות שאני עם מישהו אחר. אני מקווה שתהיה לך (ולי) שנה טובה ונהדרת, שבה החיים יהיו פשוטים יותר, בהירים יותר וכואבים פחות, עם הצלחה, שמחה, בריאות, יצירתיות, אהבה ותקווה. 

ואם מתחשק לך, אתה תמיד מוזמן לכתוב או להתקשר. 

8/9/2007