סיפור אהבה

נשמע שמצאת בית ממש נחמד. הכל נשמע כזה מקסים. אבל נראה לי שהייתי או הולכת לאיבוד שם או משתגעת, אחד מהשניים.
 

אני כל כך גאה בך ושמחה בשבילך שמצאת דירה משלך, זה בטח מרגיש נפלא. תנסה להשגיח קצת יותר על השיחים, שלא ינבלו - שיתנו לך תחושה כיפית לחזור הביתה.
 

יצא לך להכיר כבר את השכנים? אני מקווה שהם יהיו חביבים ושתוכל מדי פעם לקפוץ אליהם להשאיל כוס סוכר או ביצה.
 

מדהים אותי איך כל פעם אני מוצאת שוב ושוב דברים לקחת דברים לר"ג. לא מזמן העברתי את בגדי החורף, דיסקים וספרים, פאזלים, אלבומי תמונות, ואת הגלגליות שקניתי אז שחזרנו. אני עדיין לא מנסה לרכב עליהם שוב, כי זה מזכיר לי אותך יותר מדי. ועדיין הדירה עומדת די ערומה, בלי עציצים או תמונות גדולות על הקיר - מינימליסטית בשחור-לבן-אפור.
 

אני שמחה לשמוע שמעריכים אותך בעבודה. העבודה שלי בויזה בדיוק ביום חמישי נגמרה. אני זוכרת שאז אמרתי שכשאני אסיים שם את העבודה, אני אגש לבניין ממול, למשרדים של 103FM, עם משהו מדהים שאני אעשה בשביל לשכנע אותם לתת לי לעבוד אצלם בתור משהו, לא משנה מה. אבל איכשהו, שוב ויתרתי, חזרתי הביתה ושלחתי משהו כמו 30 קו"ח לכל מיני משרות של קלדניות, מזינות תוכן ואחראיות גיוס. אני מקווה שהפעם תהיה לי עבודה קבועה, כי ממש לא בא לי כל כמה חודשים לחפש עבודה, מה גם שזה בטח לא נראה כ"כ טוב בקו"ח שלי שמתחילות להיות עמוסות.
 

אולי השבוע יהיה לי קצת זמן בין הראיונות להשקיע קצת יותר בעיצוב הדירה. אולי אני אקנה איזה אגרטל נחמד או עציץ, או לוח שעם שעליו אני אוכל לתלות את הדברים שאני אוהבת, במקום תמונה יקרה.
 

השבוע גם חזרתי ללימודים - פסיכולוגיה פזיולוגית הפעם. אין לי מושג איך אני אמשיך ללמוד את זה, כי זה משעמם. הגעתי לקורסים הקשים והמשעממים של התואר. תכף גם הוא חוזר ללימודים שלו ואז בכלל לא יהיו לנו חיים...

קיבלתי מויזה למתנה בראש השנה שני דגי זהב, כדי שנהיה לראש ולא לזנב. קראתי להם פיס ולאב. אבל בגלל שהתייחסו אליהם כל כך לא יפה בויזה (הביאו לנו אותם בפלסטיק כזה של חומוס ופלסטיק לא עושה טוב לדגים), הם מתו בזה אחר זה, יום אחר יום. כמה מטאפורי... אבל בגלל שחשבנו שנוכל להציל אותם, כבר באותו יום קנינו אקווריום 5 ליטר, עם משאבה, חמצן, אוכל, צמח וחצץ צבעוני, אז לא רצינו להשאיר אותו ריק, אז קנינו שני דגי גופי, זכר ונקבה - סושי וגפילטע, ודג ניקוי, שעדיין אין לו שם, ומסתבר שעל הצמח גם היו איזה ארבעה שבלולי מים שגם להם עדיין לא קראנו בשם.
 

לאחיינית  כבר יצאו שתי שיניים והיא נראית כמו שפן קטן. היא יושבת, משחקת עם הכלבה קוקולה ששומרת עליה, מנסה לזחול בקפיצות, לא אוהבת שלוקחים אותה על הידיים(מה שנורא מעודד אותי כשהיא בוכה לא רק כשאני לוקחת אותה, אלא אצל כל אחד שרק מנסה, חוץ מאמא ומאבא שלה) ומעסיקה את עצמה על ידי השמעת קולות בגבהים שונים. מדי פעם קוראת אבאבאבאבא או א...מא, אבל בלי ממש להתכוון או להבין מה זה. כזו חמודה והכי יפה מבין כל התינוקות שנולדו לנו עכשיו במשפחה המורחבת, במחזור 07.

אני אוהבת את הסתיו, ללכת ברחוב, בעיקר בשעות אחה"צ והערב, כשיש קצת אורות כתומים של פנסי רחוב שעושים אשליה הכי קרובה לצבע של השקיעה. אני אוהבת להתכרבל בתוך הג'קט שלי, מחייכת לעצמי, לדרוך על כמה עלים יבשים חומים-אדומים, לראות שמיים אפורים ולא לקפוא מקור עדיין, לנשום אוויר צח ונקי כזה של לפני גשם אמיתי, ואחרי גשם דקיקליל. אני מדי פעם חושבת עליך, כאילו אתה שם.

רק לפני כמה ימים ראיתי מודעה ברחוב, שנפתח קורס איקידו, ועצרתי להתבונן אליה, כאילו לבדוק אם השם שלך מופיע שם. וכשאני עוברת ליד המרכז אוריגמי שליד הבית שלי, אני הולכת קצת יותר לאט, כי אני חושבת שאולי במקרה באת לבקר שם, להתעניין מה זה המרכז הזה, או אולי ללמד. וכשאני עוברת ליד הקונסרבטוריון ושמועת את הצלילים שבוקעים משם, אני חושבת עליך יושב שם ומנגן במיוחד בשבילי.

ולפעמים אני מרגישה לא בסדר עם זה - כי זה מרגיש כאילו לא בסדר שאני חושבת עליך כשאני עם מישהו אחר כבר כמעט שנה. ולפעמים זה כן מרגיש בסדר לתת לרגש לחלחל, כמו רוח שנכנסת מבעד לגוף שקוף וחלול, שתצא בעוד כמה רגעים ותתן לי להמשיך בחיי כרגיל. בכל סרט שאני רואה, בכל ספר שאני קוראת (אגב- גם בלימודים), בכל שיר שאני שומעת  - אתה שם.
 

לפני כמה ימים שמעתי את השיר החדש של שלומי שבן באוטובוס. חשבתי לתת לך גם כן להקשיב לו. אגב זה חידוש ועיברות לשיר של בוב דילן.

תודה שכתבת, אני אוהבת לקרוא אותך.

שירלי.