סיפור אהבה

שלומי בסדר, אם כי קצת עייפה. לא חשבתי שיהיה כל כך קשה ומתיש לגור מחוץ לבית. אין כאן רגע אחד שאני לא מתגעגעת לבית של ההורים, חולמת על האוכל של אמא, מתה לישון במיטת היחיד שלי וסופרת את הרגעים עד שאני אחזור לנתניה להנות מדברים שפעם קיבלתי כמובן מאליו.

למרות שקיבלתי במבחן האחרון 79 (פסיכולוגיה פיזיולוגית א, למקרה שתהית), משום מה קיבלתי תעודת מצטיינת דיקאן, לא שזה שווה כסף או משהו, סתם עוד נייר לתלות על המקרר או למסגר ולתלות על הקיר.

די חששתי מהיומולדת, שהשנה יצא יום אחרי המבחן שלי. כולם היו עסוקים במבחנים משלהם או בעבודה או בכל דבר אחר, ואפילו הוא אמר לי שהמתנה שלי תאחר. בסוף הוא שיחק אותה והביא ליבאמת באותו היום של היומולדת, 3 פיות מ"יער הפיות" וגם לקח אותי לאנשהו - כי זה היה הפתעה. בסופו של דבר זה היה תאטרון "בית החייל" בת"א, והוא לקח אותי להצגה החדשה של קושניר שנורא רציתי לראותו באמת זה היה שווה! בסופ"ש של אותו השבוע חגגתי עם המשפחה, אם כי כנראה בגלל ירידת המתח שאחרי המבחנים, גרמה לי להיות חולה עם חום וכל מיני בלאנגים.
 

בסופ"ש האחרון היינו בצפון. לראשונה בחיי הייתי בחרמון, בבניאס, ראש פינה וקרית שמונה. איזה נוף מדהים וכמה כיף! אפילו בחרמון בניתי "בולי" קטן :)

בעבודה הכל בסדר באופן יחסי. הבוסית שלי נהדרת: מפרגנת, דואגת ועוזרת בכל פיעם שאני צריכה. אני מרגישה איתה אחלה ואנחנו מדברות גם סתם ככה על הא ודא. לעומת זאת עם אנשים ממחלקות אחרות אני לא כל כך מצליחה להתחבר ואני מרגישה כמו ילדה "קלולס" בתיכון שכולם צוחקים עליה.

גם עם המנהלים הבכירים אין לי יחסים מדהימים כי לאחרונה הם רצו שאני אעשה איזו משימה שראיתי שאני לא מסתדרת איתה, שונאת אותה ומבזבזת את זמני איתה ולכן אמרתי שאני לא מוכנה לעשות אותה. הביאו עובדת נוספת בשביל העבודה הזו ונראה לי שמאז הבוסים האלה לא בדיוק מסמפטים אותי.

איך בעבודה שלך ? עזבת או משהו כזה? פשוט לא ידעתי שבאורנג' יש צורך במישהו שיצייר ויגזור ... :) אגב ראית ששלחתי לך הודעה על אודישנים לפילהרמונית? אני מקווה שתנסה להתקבל והלוואי ותצליח!

12/3/2008