המקום של ג'וליאנה

יש לי חברה טובה מחוץ לעולם הבלוגים שכבר הרבה זמן מתלבטת אם לכתוב בלוג והיום היא עשתה את זה ושברה את המחסום הראשוני. ואני מאד גאה בה כי אני עוד זוכרת כמה קשה בהתחלה פשוט לכתוב ולתת במה לחלקים מהפנימיות שלך.

יש משהו משמח ומרגש בלהיות חלק מהתהליך של לידת בלוג.

אז בואו לבקר.

לאחרונה אנחנו מגלים באמצע הלילה גוף קטן ורך שמטפס אלינו למיטה ונושם עלינו נשימות כבדות. בהתחלה זה היה ממש חמוד. זה בסך הכול כיף ללטף את הנולי המתוק הזה ולהרגיע אותו מהחלום הרע אבל אז מגלים שהוא לא רוצה ללכת. בחזרה למיטה ואת כל זה הוא אומר בקול הנחרץ החדש שלו בווליום מעיר מתים.

בלילה הראשון עברתי למיטה שלו וטוליו מצא את עצמו קרוב לרצפה כי נולי הצליח בגופו הקטן לשלוט על המיטה. אם היה מדובר רק בלהשתלט על המיטה אבל גם להרטיב את המזרון?!  בלילה השני, באתי אל נולי כדי להיות איתו (ובבוקר תפקדתי על טייס אוטומטי וחלמתי על המיטה) ובלילה השלישי כבר החזרתי את נולי שלוש פעמים.

כולם תוהים למה אני זו שלקחה את האחריות. ובכן אני היחידה שמסוגלת להתווכח באחת בלילה. בבוקר לעומת זאת אני "ישנתי" וטוליו ניהל מרדפים אחרי נולי שרץ אלי למיטה והתחיל בנישוקים וחיבובים והמשיך בלתקוע לי אצבעות תחת בית השחי ולשבת צלי על הפרצוף.  לא מקנאה בטוליו.

אח, ימים קשים. פעוטות בהחלט יכולים להפוך לגרמלינים טורפים אם רק תיתן להם את ההזדמנות.

לאחרונה גיליתי את פייסבוק מחדש.אחרי שנרשמתי לפני שנה וחצי וקיבלתי לאחרונה איחולי יום הולדת לנולי כתגובה ליום הולדתו השני והעלבתי הרבה אנשים בחוסר התייחסותי לאיחולים, אל תשאלו...

בכל מקרה הגעתי שוב לפייסבוק מתוך מחשבה רק להציץ ולעשות ניקוי אורוות וגיליתי שקורים המון דברים מעניינים בהיעדרי. אנשים שאיבדתי איתם את הקשר שינו סטטוסים בחיים שלהם והפכו להורים, לחברים שלי יש חברים מעניינים שאולי כדאי להיות חברים שלהם ויש גם אנשים שנפגשתי איתם בטיול לדרום אמריקה ונעלמו מחיי וכווולם שם. עשיתי קצת עבודת בלשות על האקסים (בבחינת לראות ולא יותר) ושם דווקא לא זכיתי ממש להצלחה. כנראה שבכל זאת לא כולם בפייסבוק.בכלל הדינמיקה שם ממלאת אותי פליאה: אנשים משתנים גדלים מתייפים מתכערים, יולדים, ילדים גדלים ברמה שאני אל מצליחה להבין. מתי כל זה קרה?

ואז קרה הדבר המביך ושלחתי הזמנה לפייסבוק לכל רשימת התפוצה שלי בדוא"ל כולל אנשים שפעם אחת שלחתי להם אימייל ושכחתי מהם וכולל אנשים שניתקתי איתם את הקשר במודע.

גיליתי את זה מאוחר מדי, אלא מה.... טוליו הציע לי לשלוח אימייל קולקטיבי המסביר שמדובר בטעות. בעיני זו התנצלות שגרועה מהמעשה. לא, אני לא רוצה להיות חברה שלך!

בינתיים היחידה שלקחה את זה ברצינות הייתה החברה שניתקתי איתה במודע את הקשר לאחר שפגעה בי. היא נרשמה לפייסבוק ואף העלתה תמונות ואתמול מצאתי את עצמי מתכתבת איתה בצ'ט. החלטתי שזו טעות שכנראה הייתה צריכה להיעשות כי היה לי ממש נחמד לחדש איתה את הקשר והרגשתי הרבה יורת חסינה מפני פגיעה.גם היא הייתה במקום שונה לגמרי מאז וכך חידשנו את הקשר. מוקדם להעריך את מידת הקרבה או הריחוק שמתאימה לי אבל אני מרגישה טוב עם זה ובטוחה ביכולת שלי  לא לתת שיפגעו בי.