אתמול יום שישי, סיימנו ב- 12:40 - שיעור מתמטיקה בוטל. ייאיי! פחות שעה בבצפר, שזה ממש בריא. גם התאים לי במיוחד, כי יכולתי להקדים את הפגישה עם ידיד שלי.
אחרי ארוחת צהריים קלה נסעתי לקריית אונו. ידיד שלי הגיע כמה דקות לפני לגן המוסיקלי. מצאנו מקום מוצל תחת עץ רענן ופטפטנו לנו בכיף, עד שהגיעו שני אנשים עם בלונים וקישוטים והתנחלו באזור. יומולדת לשני ילדים – מזל טוב [=
וואל, לא רצינו להפריע (גם הם לא רצו להפריע לנו, LOL ) אז הזזנו עצמנו לספסל כלשהו... ואז ידיד שלי הביא לי שרשרת של פנטגרם יפה שאהבתי כל כך - תודה רבה 
. לא הרגשנו איך עף הזמן, והשעון הראה את השעה 15:00- הזמן בו נטלייה מרימה את "שרביט המנצחים" (טוב לא ממש שרביט... זו רק היד שלה ]; ). נפרדתי מידיד שלי, והצטרפתי למקהלה.
כרגיל, התחלנו עם תרגילי חימום ופיתוח קול והמשכנו עם השירים שנבחרו ל"יום ירושלים", כשברקע יכולנו לשמוע את ילדי היומולדת והאורחים החוגגים שרים "אין חגיגה בלי עוגה..." הליווי המוסיקלי הזה לא ממש השתלב עם שירת המקהלה...
חפיף, לפחות החוגגים התחשבו בנו, ועברו למשחקי חברה, שזה פחות רועש, ברגע שחני ליבנה הגיעה. חני אמורה לשיר איתנו ב"בבית הנשיא" ביום חמישי – זו חזרה אחרונה שלנו יחד, וקצת קשה להתרכז ברעש. בסיום החזרה חני פנתה לנטלייה בבקשה: "סוכרייה – להמתיק לי את היום עם ביצוע קלאסי של המקהלה". השמענו לה את LAUDAMUS TE ולאחר מכן שיר בסגנון ג'אז – PRELUD שטל הסולנית שרה והמקהלה מצטרפת... חני כל כך התרגשה, עד שזלגו לה דמעות מהעיניים. היא ניגשה לטל - חיבקה ונישקה אותה [=
חחח... היא התאהבה במקהלה, ועכשיו היא רוצה לשיר איתנו גם ברעננה... XDD
שרשרת הפנטגרם שידיד שלי קנה לי [= 
חוקרת את הפנטגרם...
אני אענוד אותה כל הזמן וזהו... [= 
... שלא ילך לאיבוד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
