23.12 יום ראשון
עשיתי לי יום חופש מלימודים.
את חלקו הראשון של היום הקדשתי לסידורים - ביקור אצל שיננית, וגם בדיקת דם, שאותה אני דוחה כבר פאקינג שנתיים.
החלק השני של היום, מן הסתם, היה הרבה יותר נחמד...
הגעתי לקריית אונו ב- 14:30, ונסעתי עם המקהלה להופעה בביניני האומה בירושלים - "טקס חלוקת פרסים ותעודות לעובדים מצטיינים במשרד החינוך".
היה נחמד, רק שלא היינו בהרכב מלא.... החיילות היו חסרות, כי באותו זמן הן הופיעו במסגרת תזמורת צה"ל ב"היכל התרבות" בת"א - לא פחות מכובד P=
31.12.07 יום שני
השתחררתי מוקדם מבי"ס ואחרי מקלחת בזק נסעתי לקריית אונו, ויחד עם המקהלה המשכתי להופעה בכנסיית עמנואל ביפו.
הבנות היו בהרכב כמעט מלא, כולל החיילות - מה שעשה את הקונצרט למוצלח ביותר.
כמובן גם האקוסטיקה בכנסייה תרמה לא מעט [=
עם אביקו ורוני שכיבדו אותנו בהופעתם 
בסיום ההופעה התעכבתי בכנסייה עוד קצת... חיכיתי שהקהל יתפזר, ואז החלפתי בגדים ויצאתי עם אביקו לחגוג את הסילווסטר.
וול, חרשנו את ת"א בניסיון נואש למצוא מקום בילוי ראוי, כזה שלא עמוס במיוחד - כצפוי ליום חגיגי שכזה מקום פנוי לא היה |:
המשכנו להרצליה... לא נותר לנו, אלא לקבל את השנה החדשה ב"מוזס".
אניוואי, היה טעים ונעים, והכי חשוב אביקו היה איתי 
.
לאכזבתי, מנהלת חמד"ע, שבלי שום קשר, היא בנאדם מקסים ביותר, לא אישרה לנו הגעה מאוחרת לשיעור פיסיקה, אז גם האישור שאביקו קיבל מהקצינים שלו (להגיע לבסיס ב-10:00) לא היה רלוונטי, כי הוא העדיף להישאר אצלי ולצאת יחד בבוקר לת"א.
ישנו בערך 3 שעות ולמחרת נסענו יחד לת"א.
2.1.08 שנה ושבעה חודשים יחד
יום שישי 4.1.
די התלבטתי אם ללכת לבצפר או לא. האמת היא, שהעדפתי לנצל את היום הזה להשלים קצת שעות שינה, וגם לשיעורים פרטיים - פיסיקה, פסנתר ופיתו"ש, ואולי להשלים כלמיני עבודות - זה יכול היה להיות הרבה יותר יעיל, וחבל שלא קבלתי החלטה, כי במילא היום הזה היה די מיותר /=
מה בעיקר הפך אותו לכ"כ מיותר?
שיעור אנגלית, או ליתר דיוק מי שמעביר את השיעור הזה.
מילא שהמורה לאנגלית לא מוכשרת ללמד, והשיעור משעמם בטירוף - על זה עוד אפשר לסלוח....
מה שמעצבן ובלתי נסלח, זה הזילזול שלה בתלמידים - כה... יש לה את זה..../=
איזו זכות יש לה להביך ולהשפיל תלמידים...?
האמת היא שהרכילויות שלה על תלמידים הפריעו לי מאז ומתמיד (בעצם מתחילת שנה)....
התאפקתי לשמור על איפוק, ולא אמרתי דבר.... אולי זו הייתה טעות, בכל אופן היא מורה וצריך לכבד... (?)
אני לא בטוחה.... אני חושבת שמורה מקצועי שמכבד את עצמו לא יתנהג באופן שבו המורה הזו מתנהגת, ואם היא מנצלת את המעמד שלה "לרדת על תלמידים" בצורה כ"כ עלובה - אז היא בוודאי לא ראויה לכבוד והערכה, ושלא תצפה שיכבדו אותה.
פאק! זו לא פעם ראשונה שהיא נטפלת אלי סתם כך. היא פשוט סימנה אותי מהרגע הראשון.... עוד הרבה לפני שתומר הגיע אלינו לכיתה והתיישב לידי...
אניוואי, נכנסתי לכיתה בזמן. היא הייתה שם - תקועה... פשוט, קשה לה להזיז את עצמה לכיוון היציאה, והיא נשארת משך ההפסקה בכיתה. הגברת הזו מצפה שברגע הצילצול כולם יהיו בכיתה...
וול... זה אפשרי במצב אחד בלבד - פשוט, לבלות איתה בכיתה את זמן ההפסקה, שזה לגמרי לא לעניין /=
תומר ואני נכנסנו יחד, ואחרינו הגיעו תלמידים נוספים - אבל.... למורה הזו יש ראיה סלקטיבית, וכמו בפעמים קודמות, גם הפעם, היא ראתה רק אותי - כמובן, אני הייתי זו שספגה את כל התיסכולים שלה + כמה הערות מרושעות חסרות טאקט /=
חפיף, השיעור התחיל...
כעבור דקות ארוכות, היא בכלל התחרפנה, ופקדה עלי לנטוש את תומר ולעבור למקום אחר, רק כי נדמה היה לה שהבחינה באיזשהו חיוך בזוית הפה - זה היה לה מוזר, אולי חשוד.... היא לא רגילה לראות אותי מחייכת... אחרי הכל, שיעור אנגלית זה לא משו שגורם לך לחייך, במיוחד אם אתה יושב לבד, מול מורה משעמם למוות P=
גאד! זה כבר היה השיא.... עד שסופסוף יש לי תומר בכיתה (פיצוי על הנטישה של אוריאל לכרמיאל, ונדב לפלסטית) היא מתעקשת להפריד ללא שום סיבה מוצדקת. סרבתי בכל תוקף 
.
היא התעקשה. שאלתי: "אבל למה?" תומר החמוד כרגיל ניסה לעזור, אז הוא חזר ושאל "אבל למה?!" ולקינוח כיבד אותה בתנועה כלשהי עם היד P= (חחח... זה דווקא היה הקטע היותר משעשע בסיפור הזה XDDD)
זה לא עזר! היא עמדה על כך שאנטוש את תומר, והציעה לי אלטרנטיבה אחרת "או שתעברי מקום, או שתצאי מהכיתה..."
הו וול... ארזתי את החפצים, נפרדתי מתומר, והסתלקתי מהכיתה... בטריקת דלת קלה 
זילזול זה משהו שאני לא מוכנה לספוג מאף אחד בשום מצב... גם לא ממורה יצורה, וגם אם זה ידפוק לי את המגן /=
נמ. במחשבה שניה.... אולי בכל זאת היום הזה לא היה לגמרי מיותר...
ואם מסתכלים על חצי הכוס המלאה, אפשר לראות את קלרה היפייפיה שהפתיעה בביקור - ללא ספק, זה הדבר הכי טוב שקרה לי ביום הזה [=
333>
בערב, אחרי מקהלה נפגשתי עם אביקו. הוא הרגיש קצת לא טוב ונרדם.
בכל אופן, הזמנו מראש מקומות לסרט דרך ישראכארט בלי אפשרות לבטל, אז בסופו של דבר יצאנו לסרט.
את השבת חשבתי להקדיש באופן חד פעמי ללימודים - ארבעה מבחנים, השלמת שיעורים ועבודות שהצטברו... הולך להיות שבוע עמוס במיוחד, ובמשך השבוע אני מגיעה מאוחר הביתה (אני כבר לא זוכרת איך זה להגיע ישר אחרי בצפר הביתה... תמיד יש לי כלמיני דברים אחרי בצפר...), ואין זמן וגם לא כוח וחשק לשום דבר שקשור בלימודים /=
אבל מצד שני, לא רציתי וחשבתי שזה גם לא פייר כלפי אביקו שלא להיפגש ביום האחד והיחיד שיש לנו בשבוע, אז ויתרתי על הרעיון, ובסופו של דבר בילינו יחד את השבת [=
יום רביעי היה עמוס במיוחד, אבל גם עשיתי דברים שאני אוהבת, אז זה לא כזה נחשב...
אחרי שיעור אסטרופיסיקה בחמד"ע שהסתיים ב-18:00, המשכתי לרוטשילד להיפגש עם נטלי וחברי הלהקה שלה ועוד כמה חיילות זמרות, וגם זמרות אחרי צבא, כדי להקליט דיסק.
שמחתי לראות אותה ואת החבר'ה שלה - נהנתי מאד [=
ב-23:00 סיימנו את ההקלטות.
נטלי והחבר'ה שלה הציעו לי להצטרף אליהם למסעדת סושי, לא שאני מתה על סושי, אבל עדיין יכול היה להיות נחמד לטעום משהו (הייתי רעבה בטירוף) וכמובן לבלות איתם עוד קצת....[;
אניוואי, בשעה 23:00 בדיוק אבא התייצב מול המסעדה, אז נאלצתי לפרוש בשלב הזה הביתה.
נו טוב... למחרת בצפר וצריך להתעורר ב-6:00.
עד כאן... (היום שלי עדיין לא הסתיים.... ממהרת לקונצרט עם המגמה....)
המשך יבוא... מתישהו...
להת' [=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
