DANCE OF FATE

שוב הגיעו אלינו אורחים לחזרות, כנראה אורחים מכובדים משו, כי נטלייה סימנה לנו עם הידיים לעמוד XD. האורחים בקשו לשמוע אותנו שרות לפני ההופעה, אז השמענו להם שני שירים, שנבחרו לטקס יום ירושלים -  "נאום תשובה לרב חובל איטלקי" ו"שירים עד כאן", שכפי הנראה נשיר עם זמרת בשם חני. צוות ההפקה הגיע איתה (כדי שנוכל לעשות יחד את החזרה). פתחנו בשיר – "GLORIA IN EXCELSIS DEO",  ולאחר מכן ביקשנו להציג בפניהם את העיבוד של המקהלה לשיר "שירים עד כאן". מסיבה לא ברורה, העדיפה הזמרת לוותר על שירתה היום, והצהירה מפורשות שבמקום ש"אנחנו נלווה אותה" היא "תלווה אותנו" LOL. מתישהו התבקשנו להקליט עבורם את השירים, אבל לנו לא היה טייפ ולהם לא הייתה קלטת... אף אחד לא חשב (כולל אני), ש"עודף שכחנות" יכול להיות יעיל במצבים מסוימים ו"להציל את המצב"... בדרך כלל, אנחנו מצטיידות  בטייפ מיניאטורי רק לשיעורי פיתוח קול, כדי שנוכל להקליט את השירים החדשים והמורכבים יותר (בין היתר, אלה המושרים בשפות זרות - רוסית, פורטוגזית, צרפתית, איטלקית, גרמנית, יידיש, גרוזינית ... וכ"ו), אלא מה...? כהרגלי, שכחתי להוציא את הטייפ והקלטת מהתיק, (כך שהוא נשאר שם מאז יום ראשון – שיעור פיתוח קול)  והנה לכם דוגמה יפה איך חיסרון השכחה (או פיזור הדעת שלי, כמו שאבא נוהג לומר) יכול להפוך בין-רגע ליתרון... ולייצר אחלה פיתרון...P=.  מיד שלפתי את הטייפ והקלטת מהתיק, והנחתי לפני צוות ההפקה. היה משעשע... חחח... הם היו כל-כך  מאושרים, עד שהבטיחו לשלב את שמי בכתוביות (יענו, צוות ההפקה והעוזרים... בלה בלה...- ספיר), טוב... מן הסתם, זה לא הולך לקרות באמת... LOL, וטוב שכך...אם כבר, שהשם "קולות הזמיר" יופיע בכתוביות...  לא כן?   (טוב סתם... גם זה לא ממש נחוץ, העיקר לשיר....)

אניווי, אנחנו נהיה שם בבית הנשיא - נחתום את הטקס "יום ירושלים" עם שני השירים האלו וזה יהיה נחמד [=

ולסיום, עוד דבר אופטימי ...

אבא הבטיח לנסות לקשר בין המקהלה ובין ה- U.J.C . יש עכשיו הרבה קבוצות תיירים בארץ והמון לחץ... אבא אומר שיש התעניינות מצידם - וזה כבר טוב. עוד שבועיים בערך, הם יתפנו ויבואו לראות אותנו באחת החזרות – אני מקווה שימצא חן בעיניהם, כי  אז... "יהיה מצב", וכשיש מצב זה בסט... ככה להעמיס את כל המקהלה על מטוס ולנחות איפשהו בארה"ב. (אממ... זה נראה לא מציאותי ומידי אופטימי ...) XDD

בינתיים, זה בגדר חלום... [;

להת'[=

3>

אתמול ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, התקיים טקס מרגש בצ'ייטנין שבקריית אונו.

ראש העיר נשא דברים, ואחריו גם הרב הראשי של קריית אונו. להקת המחול הייצוגית הופיעה בקטע מחול, והמקהלה ליוותה אותה ביצירה "רומנס" של שוסטוקוביץ. הסולניות שלנו ביצעו סולואים מרגשים. השיר "יידיש אמאמע" רגש את הקהל, אנשים הזילו דמעות…היה עצוב ]=

את הטקס חתמנו  בהימנון "התקווה" והתזמורת הייצוגית של קריית אונו  ליוותה אותנו בנגינה.

יהי זכרם ברוך !

 קריינים מציגים בפנינו את סיפורה המצמרר והעצוב של חוה לוקר - ניצולת השואה ]=

 ראש העיר נושא דברים... ברקע התזמורת הסימפונית של קריית אונו.

 המקהלה בשיר "רומנס" מאת שוסטקוביץ באלנס

בלילה היו לי נדודי שינה... חשבתי על אותם 6 מיליון יהודים שנספו בשואה, ועל אותם ניצולי שואה, ששרדו את כל זוועות השואה וזכרונות הילדות המזעזעים שנחרטו בליבם. נזכרתי בטיול להולנד ובביקור בביתה של אנה פרנק...(אני זוכרת שהורי בקשו לקנות לי את הספר, אבל התעקשתי שאני לא מסוגלת לקרוא ספרים בנושא השואה, ובעיקר לצפות בסרטים - זה נורא מדכא). נזכרתי גם בביקור בבית העלמין ובבית הכנסת ברובע היהודי בפראג - קירות צהובים עם כתוביות קטנות בצבע אדום, שנושאות את שמות הנספים, וציורים של ילדי הגן... זה  היה נורא מדכא. חשבתי גם על משלחות הנוער לפולין - אני שוקלת אפשרות להצטרף... אני מקווה  שאוכל לעמוד בזה (אני לא בטוחה ..) ]=

האם אי פעם רקדת?

אני מאמינה שכן ;]

מתי היתה הפעם האחרונה שהיית במסיבה? האם קמת לרקוד או שהעדפת לשבת בצד?

לפני חודשיים בתיאטרוק - אם פוגו נחשב לסוג של ריקוד אז כה... קמתי לרקוד XD

מהו סוג הריקוד האהוב עלייך?

היפ הופ, תיפוף על הגוף, בלט מודרני אבל, אני הכי הכי אוהבת לרקוד בלט קלאסי [=

האם את רוקדת כיום, או נהגת לרקוד בעבר, בסטודיו, להקה או בחוג מקצועי?

רקדתי בעבר. אני רוקדת בהווה. אני לא אפסיק לרקוד... גם בעתיד ( מכורה P=)

האם ביקשו ממך פעם לרקוד וסירבת? האם ביקשת ממישהו לרקוד והוא סירב? מדוע?

למען האמת כן... פעם כשהייתי בת שלוש ילד מהגן הציע לי לרקוד, אבל... הוא חטף לי מהיד את הבלון הורוד ההוא... ופוצץ אותו - אז סרבתי להצעתו P=

האם היית אי פעם בהופעת מחול? אם כן של איזו להקה? נהנת מההופעה או שנרדמת כבר בהתחלה?

יאפ[= הבלט הרוסי (גם קבלתי אישור להיכנס אל מאחורי הקלעים ולצפות בחזרות [=) הופעה של להקת בת- שבע (כמויות). הבלט הישראלי. ולא... לא נמנמתי בהופעה... אז יש מצב שנהנתי [===

 בקטנה...

כעבור כמה שנים...

ואף אחד לא יעצור אותי... (גם בעתיד) P=

17.4 

החימום שלפני ההופעה הועבר לשם שינוי ע"י בוריס הפסנתרן, כי נטליה הייתה בפגישה חשובה בת"א.

את הדרך הארוכה (עומס תנועה) למערות בית ג'וברין עשינו באוטובוס מפואר של "מאיה תור" -אוטובוס בן שבועיים, כך שאנחנו בערך ראשוני הנוסעים בו – וזה די מגניב. המושבים המפנקים עזרו לנו לשרוד את פקקי התנועה,  ובכלל, הנסיעה עם בנות המקהלה באוטובוס זו חוויה בפני עצמה. אין אף רגע משעמם – הרצנו המון צחוקים, והיה ממש סבב. אווה – מנהלת המקהלה, ישבה בקדמת האוטובוס ונאלצה לעשות תיקונים לחולצות "המיוחדות" שקנתה לנו. למעשה, היא בקשה שבוע לפני ההופעה שההורים יתפרו פנסים, אבל לא כל ההורים יודעים לתפור... אז זה לא בדיוק עבד, אבל  אווה קבלה הכול באהבה. חפיף, לפחות אני הייתי פטורה מזה, כי החולצה הייתה כ"כ ענקית שאמא לא השתלטה והעדיפה להשאיר את העבודה לחייט מקצועי XD.

אניוואי, הגענו למקום היעד ואווה – "יידישע מאמע" ציוותה עלינו להתיישב ולאכול. האישה הזו טרחה והכינה טונות אוכל, ועוד "כשר לפסח" - מציות, סנדוויצ'ים, לביבות, בלינצ'סים, עוגיות... ושאר דברים טעימים. היינו רעבות וטחנו המון – היא אשכרה עשתה סבב בין בנות המקהלה, כדי לוודא שכולן אכלו XD.

מייד לאחר מכן עשינו בלאנס, כדי להתרגל קצת לאקוסטיקה. האקוסטיקה במערות מעולה, אבל דורשת שקט מוחלט – מה שלא כל-כך הושג בזמן החזרות (הרבה משפחות עם ילדים קטנים וקסדות צהובות שנופלות - נחבטות על הרצפה, ומקימות רעש) . נטלייה – המורה לפיתוח קול והמנצחת שלנו, הייתה די מוטרדת, וחששה שהרעש ילווה אותנו גם בזמן ההופעה. בשעה 17:00 הסתיים הביקור במערות, ואז הגיע קהל היעד – אנשים שבאו במיוחד כדי לצפות בהופעה של שתי מקהלות. בעיקרון, היו אמורות להופיע ארבע מקהלות, אבל שתיים ביטלו הופעתן, בגלל שחצי מהזמרים במקהלות היו חולים. בעלי המקום ביקשו "לפצות" את הקהל על היעדרות שתי המקהלות האחרות, ופנו לנטלייה בבקשה להאריך את ההופעה שלנו, ובנוסף לגייס כמה סולניות שלנו שיבצעו סולו ודואטים.

וואוו! קבלנו אישור מבעלי המקום להכניס את כל מי שרק נרצה חינם ללא תשלום, "כפיצוי על פיצוי הקהל" LOL כל שהיה עלינו לעשות הוא למסור רשימת שמות ומספרי מכוניות, כדי שיוכלו גם לחנות חופשי – "פיצוי הולם" [= אממ... אם רק הייתי יודעת את זה קודם... /=

ראשונים הופיעו חברי "מקהלת יואב" - היה נחמד [= 

את ההופעה שלנו פתחו הסולניות בביצועים מדהימים. האקוסטיקה תרמה המון והיה שקט כמעט מוחלט. הן זכו למחיאות כפיים סוערות. וואל, אחרי הדואט של טל ושחר, עלתה המקהלה להופעה של שעה. הקהל אהב את המקהלה ודרש הדרן, ולאחר ההדרן... הדרן נוסף...LOL .

חייל (רץ אחרי נטלייה): "סליחה, אמרו לנו שההופעה עד 20:00, אפשר לבקש עוד כמה שירים... אבל זה היה נורא קצר... גם פספסתי את ההתחלה...."

נטלייה: "ההופעה שלנו נמשכה שעה וחצי במקום חצי שעה... והבנות כבר סיימו והתפזרו..."

חייל: "אז איפה אפשר לראות אתכם?"

נטלייה" (מחפשת את נופר ואת היומן בכל הבלאגן) "הנה נופר, גש אליה. היא תיתן לך פרטים."

חייל מתעודד קצת, מפרגן וממשיך בדרכו... חמוד [=

אנשים החמיאו לבוריס ונטליה וביקשו אינפורמציה לגבי הופעות וכאלה, כך יצא שהתעכבנו עוד קצת... גם חברי "מקהלת יואב" התעניינו, ולא חסכו במחמאות. הם בקשו את חוות דעתנו האישית על ההופעה שלהם - הם חמודים XD

סופסוף, עלינו לאוטובוס... לא לפני שטחנו עוד קצת מהמטעמים של אווה (היא תמיד דואגת שלא נהיה רעבות)

נהנתי מאד היה בסט [===

חללית מפוארת וחדישה אוספת אותנו מקריית אונו לבית גוברין  [=

אוטובוס משו בסט- מבפנים מרגיש כמו בתוך מטוס [= בע... חובה לחגור חגורות בטיחות

הקהל אהב אותה וגם אנחנו- טל בביצוע סולו מדהים. <3  

אווה מקבלת את פניו של ראש עיריית קריית אונו - אדם חביב וסמפטי שמתמיד להגיע להופעות המקהלה    

אנשים וילדים עם קסדות צהובות מתרוצצים בעיצומן של החזרות, ומנגנים לנטלייה על העצביםLOL ...

הקהל החביב שכיבד אותנו בהופעתו  

הבאלאנס שלפני ההופעה

מקהלה בפעולה    =]

בנות המקהלה עם  ראש עיריית קריית אונו =] 

לאחר שעתיים של נסיעה באוטובוס, שאסף את החבר'ה שהגיעו מהדרום הגענו לנקודת המפגש. היה כל-כך מרגש וכיף לפגוש שוב את כל החבר'ה, ובנוסף חברים חדשים שהצטרפו למחנה. הפעם האחרונה שראיתי את כולם  הייתה בחנוכה - בטיול לאילת... וזה די הרבה זמן בלי לראות אותם.

אניוואי, את הטיול התחלנו בראש הנקרה, ולקראת הערב הגענו לצימרים מפנקים ליד הים והתמקמנו בחדרים. מאוחר יותר התנחלנו באוהל בדואי לפעילות חברתית - היה משעשע. המפעיל אלתר משפט בחרוזים בסגנון ראפ כזה, והעביר בין החבר'ה את המיקרופון - לא ממש היה לי מה להגיד, אז ביקשתי: "תעביר את המיקרופון לנטע, כדי שתשיר לנו קטע"... ואז היא נתקעה עם המיקרופון XD. לא הספקתי לשמוע אותה... אור בא ושלף אותי משם. התישבנו על ספסל בחוץ ושוחחנו, בעיקר על מוסיקה. איכשהו, השיחה הובילה למחזות זמר ויצא שבו זמנית שאלנו: "ראית את 'פנטום האופרה'?"  ~ חחח...סופסוף מישהו שמכיר, אוהב וגם יודע לשיר ...~  אז שרנו להנאתינו שירים מתוך המחזה - אורצ'וק בתפקיד "הפנטום" ואני... "קריסטין" LOL  (נזכרתי שבילדותי צפיתי במחזה בלונדון ואהבתי כ"כ. בכל הזדמנות שרתי את השירים מתוך המחזה - כה, גם על במות מזדמנות - אבל, תמיד היה חסר איזה 'פנטום קטן שישיר איתי  XD)

כשהחשיך חזרנו לחדר שלי. אור וגיתית צפו ב"ילדות רעות", ואני לימדתי את נטע לנגן את " TIME OF YOUR LIFE " ואח"כ את "יונתן הקטן", כדי שנוכל לשיר ליונתן הרכז החדש את ההמנון המיוחד שגיתה ואני כתבנו לו בטיול הקודם לאילת, כמחווה על הצטרפותו למחנה...

יונתן הקטןן בגירסה משופרת...

יונתן השמנמן,

רץ בבוקר אל הגן,

הוא חייך,

אל העץ,

תפוחים ביקש.

אוי ואבוי לו לשמנמן,

חור גדול במכנסיו,

הוא חייך,

אל העץ

תפוחים בקש [=

מאוחר בלילה העברנו את המזרון שלי לקומה השנייה, כדי שלא אהיה לבד (כי תומיקה עדיין לא הגיעה) היינו עייפות בטירוף, ותוך שניות נרדמנו לנו - גיתה, נטע ואני.

למחרת מרוץ קרטינג - הגעתי למקום הרביעי בקבוצה השנייה - "כמעט אלופים". אמנם, לא נתקלתי בצמיגים שבצידי המסלול, אבל נתקלו בי לפחות 3 מתחרים אחרים. חפיף, העיקר שרדתי ונהנתי. גם איכשהו, הצלחתי להתחמק מ"הדגל השחור". למקום הראשון הגיע רועי שזכה במדלייה ומשקה חריף כלשהו. אלינה ייצגה אותנו בכבוד וזכתה במקום השלישי XD. משם המשכנו לבריכה. את הבגד ים השארתי בבית, כי סמכתי על החזאים שהבטיחו מזג אוויר סוער וגשום. בניגוד לתחזית - מזג האוויר היה די נעים וגם הבריכה הייתה מחוממת. אורצ'וק החמוד התנדב להביא לי את מכנסי הגלישה שלו וחולצה של "One Family", כדי שאוכל להכנס עם כולם לברכה, אבל בסוף רוב החברות שלי נשארו בחוץ, אז נשארתי לארח להן חברה [=.

כשחזרנו התקלחנו והתארגנו לערב קריוקי. גיתה ואור התעקשו לעצב את תלתלי לחצי קוקו כזה - התחשק להם גיוון - לדעתם, זה היה שונה ויפה, אבל פירקתי מהר כי לא היה לי נוח. אח"כ אור החליט להתאמן בשירה. הוא ביקש להשמיע לי את השיר לפני הביצוע מול קהל... - וואוו! הילד ניחן בכישרון אדיר  - הוא שר ממש יפה [=

מאוחר יותר התכנסנו באוהל וניגנו בגיטרות... עד שנאלצנו להפסיק, כי השעה הייתה מאוחרת והיינו צריכים לארוז את המזוודות ולהעמיס על האוטובוסים - בע... זה הקטע הכי פחות נחמד בטיול והכי מבאס. רגע הפרידה - זה כזה עצוב להיפרד מאנשים שאתה אוהב. הזמן עבר כל-כך מהר וזה היה נורא קצר - סה"כ 3 ימים, אבל חפיף, הטיול הבא יהיה בחופש הגדול שזה בערך עוד חודשיים וחצי, וזה יהיה ל-10 ימים - כך שיש למה לצפות...

סה"כ היה אחלה טיול ונורא נהנתי והיה לי כיף לפגוש את כולם, כמובן גם את החדשים.