אבסטרקטי

אני מוקפת הרבה אנשים לאחרונה.

יצא לי להיות במקומות שונים ומשונים בחודש האחרון ולראות הרבה זוגות עיניים בוחנות.

יצאתי מהמסגרת הזו שנקראת זוגיות וחזרתי לחיי הרווקות האפרוריים שתמיד פקדו אותי.

זה קשה לחזור למסגרת הזו אחרי שנתיים וחצי של "ביחד".

שלושה אנשים שונים משלים את עצמם שהם מאוהבים בי עד טירוף וזה מכניס אותי לפאניקות עמוקות במיוחד.

אחדים מעוניינים בסקס של שיכרון חושים ואני,בסה"כ רוצה קצת אינטימיות.

אני לא יכולה להתמודד עם כמות עצומה שכזו של רגשות בתקופה כ"כ קצרה ומכ"כ הרבה כיוונים.

אפילו לכתוב כבר אין לי חשק או רצון.

אני מרגישה כאילו פיסות של תקרה בלויה מתפוררות לי על הקרקפת,

ואין דבר שאוכל לעשות מלבד לשלוף את החתיכות הקטנות שנתקעו לי בשיער.

אולי אני בכלל צריכה להחליף אותה לכתום.

-  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  - 

[את שסועה קטעים קטעים כמו תצרף ילדים ישן,

כזה ששכב מתחת למיטת ההורים עשור או יותר.

האבק נערם לו בנחת כשפינות הקופסא קצת התבלו.

יש ריח ישן כשאוחזים בקרטון של פעם.

בנשיפה אחת איתנה האבק מתפזר לו בחדר ואת נותרת עירומה מול האור.

העיניים נישאות כלפייך בחיוך ממזרי.

בחוסר עדינות משווע את מתפרקת וכל החלקים מתפזרים על השטיח,

כשעשר אצבעות חלקלקות מנסות להרכיבך בחזרה.]

-  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  -  - 

ואפילו לסיים את הקטע,אני לא מצליחה.

ליל קסם.

Me,through a car's mirror

[7.3.09, Cesarea]