| 10/2009
 חיים;
למה יש לי בלוג?
בלוג אמור להיות מקום שבו אפשר לשתף אחרים שבכלל לא מכירים אותך ולדבר קצת על הבעיות הכי גדולות שלך,שאתה מעדיף לא לספר.
לשפוך קצת את מה שמעיק עליך..ומפריע.
כל מה שנוגע אליך..בלי לחשוש ממי שקורא בצד השני..לתת לידיים שלך לכתוב ולכתוב,לרוץ עם המחשבות,לא להחסיר אף פרט.
להתמכר לדבר הזה שנקרא "שחרור קיטור".
אז בעצם למה שאני לא אתחיל..
אתחיל לספר לכם ולחלוק איתכם את כל הדברים הנפלאים שקרו לי בשבוע האחרון,קוראיי הנאמנים.
בעצם הקורא היחיד שאני יכולה לקרוא לו נאמן זה רון,שלא מפספס אף פוסט..ואני אפילו לא יודעת במי מדובר.
ולאו דווקא מדובר על תגובות שהוא משאיר,אני פשוט יודעת שהוא נמצא וקורא כאן.
אז בוא רון..אני אשעמם אותך קצת במהלך החיים שלי בימים האחרונים..החל מהיום הראשון שלי כאזרחית (יום רביעי שעבר).
ביום רביעי בצהריים קיבלתי טלפון מבחורה "חביבה" בשם ונסה אנדריאה סזרי,בחורה מקסיקנית שהכרתי לפני 4 שנים כשהיא הייתה כאן בארץ עם אחיה הגדול למשך חצי שנה כמעט.
ונסה היום בת 24,בחורה צעירה,יפייפיה ופלפלית..קשה שלא להתאהב בה.
גם אני נפלתי לרשת הזו בזמנו.
לא כל מי שמכיר אותי יודע..בעצם מעטים ובודדים האנשים שכן יודעים אבל ונסה ואני היינו זוג. כן,שתי בחורות..מדליק,לא?
ונסה זו הבחורה היחידה שאי פעם הרגשתי כלפיה משיכה פיזית כ"כ חזקה.
אני והיא היינו יחד כמעט 5 חודשים שלמים,הכי קסומים בעולם.
הנשיקות שלה..המבטים שלה,כל מה שקשור אליה..זה היה מעבר לכל מילה שאני אוכל לכתוב פה,שום דבר לא יתעלה על הנקודה הזו.
אחרי 5 חודשים של זוגיות..היא הייתה צריכה לחזור למקסיקו וכנראה חשבה שלעולם לא תגיע לארץ יותר ולכן החליטה לנקוט בצעד שלדעתי היה הרבה יותר ממטופש..אבל כנראה שאנשים עושים בחירות מטופשות בחיים.
שבוע לפני הטיסה שלה התחילה הדרדרות והתקררות בינינו. חוסר תקשורת,מבטים עצובים..זה פשוט היה שם באוויר,הפרידה.
יומיים לפני הטיסה היא תפסה אותי לשיחה והחליטה להתוודאות ולומר לי שהיא לא אוהבת אותי יותר. שהרגש נעלם איפשהו בדרך.
הבחורה הזו..הראשונה שאי פעם אהבתי כ"כ,פשוט לקחה את הלב שלי וריסקה אותו לאלפי רסיסים קטנטנים של עצב.
נשברתי בגללה..לא ניסיתי להתווכח או להתנגד,ידעתי שזו מלחמה אבודה מראש. אפילו שהייתי בסה"כ תלמידת תיכון בת 16 ומאוהבת.
במשך שלושה חודשים אח"כ הייתי בדיכאון,שקלתי ללכת לפסיכולוג אפילו..פשוט הייתי שבר כלי.
עבר עליי גיהנום רגשי מאין כמותו.
במשך 4 שנים לא דיברנו,רק פעם אחת כשהיא הואילה בטובה להוסיף אותי לפייסבוק ולשאול "How are u doing nowadays?"
לא אינטראקציה שממש חולמים עליה עם בנאדם שהייתה אהבה כ"כ גדולה כלפיו.
מסתבר שלפני 3 שבועות הבחורה היקרה הזו חזרה לארץ.
אחיה,שבא איתה לפני 4 שנים נשאר כאן והכיר בחורה ישראלית ושניהם התחתנו ועברו לגור באילת.
ונסה חזרה בשביל לבקר אותו והיא עומדת להיות כאן עד מרץ הקרוב לפחות ובינתיים היא מתגוררת איתם בעיר הדרומית והמחליאה הזו.
בכל מקרה,היא רצתה שניפגש. היא ממש התחננה כי התגובה הראשונית והאינסטינקטיבית שלי הייתה כמובן "לא".
לא ידעתי עד כמה אני מוכנה לראות אותה שוב. זה פשוט נשמע והיה נראה לי כמו קטע ממש כואב ובעייתי.
בסופו של דבר,אני לא יודעת איזו רוח שטות גרמה לי להגיד לה כן,אבל הסכמתי.
ברביעי בלילה נפגשנו ודיברנו קצת..ההתחלה הייתה קרירה,כמובן. שיחת חולין רגילה למדי וחסרת כל טעם.
עד שבשלב מסויים הבחורה החליטה להגיד את כל מה שישב לה על הלב בפרץ של חוסר מעצורים והתוודתה ששום דבר מהאהבה שלה כלפיי לא השתנה,שהיא עדיין מאוהבת בי וכבר 4 שנים לא מפסיקה לחשוב עליי..היא רק חשבה שאם היא תסיים את הקשר בינינו בצורה כזו זה ייקל עליי את הפרידה ממנה..מה שהיה הפוך לגמרי,זה שבר אותי.
ההלם שהייתי שקועה בו,פשוט לא יכולה לתאר כמה הוא גדול וכואב.
באיזו זכות הפאקינג בחורה הזו חושבת שיש לה זכות להפוך לי ככה את החיים?
לקח לי המון זמן להתגבר עליה,היא ריסקה לי את החיים ובשלב מסויים פשוט חשבתי לעצמי למה בכלל הכרתי אותה ולמה זה מגיע לי.
כמה אנוכית היא יכולה להיות? לבוא ולהתוודות על משהו כזה,היא פשוט לא מבינה כמה רע הוידוי הקטן הזה שלה עשה לי.
צעקתי עליה,אמרתי לה שזה פשוט לא פייר מצידה..פעם אחת להשליך עליי את העובדה שהיא לא אוהבת יותר,לתת לי להתמודד עם זה לבד. לשבור אותי.
ופתאום,אחרי שהצלחתי לצאת מכל הסערה הזו,לבוא ולנסות לשבש לי את כל החיים שוב?
אמרתי לה שחבל שהיא בכלל בחרה לומר לי את זה,כעסתי כ"כ..אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה מישהו גרם לפרצוף שלי לבעור ככה מרוב כעס.
רציתי שהיא תירקב עם הרגשות שלה,שתסבול..כמו שאני סבלתי,שתאכל את עצמה מבפנים,כמו שאני אכלתי ופשוט ברחתי משם.
הלכתי לפאב קטן שאני מאוד אוהבת ושתיתי למוות עד 5 בבוקר,חזרתי הביתה הפוכה לגמרי.
כמה מחשבות רצו לי בראש,כל הדברים שהדחקתי מאז ובחרתי לנעול בקופסא בשביל לא להתמודד עם הצער שהיא השאירה אותי איתו,הכל צף בחזרה.
שתיתי בירה,וויסקי וטקילות כאילו אין מחר. וזה רק גרם לי להרגיש רע יותר.
למחרת קמתי עם כאב ראש אדיר,אבל המחשבות ממש לא נעלמו משם.
אני עדיין לא יודעת מה לעשות עם כל הבלאגן הזה שהיא השאירה אותי איתו,אבל זו לא הנקודה העיקרית מאותו יום.
זה רק גרם לי להתמוסס עם הרגשות של עצמי.
באותו היום בערב הייתי אמורה להגיע למסיבת שחרור של חברה טובה,התארגתי ליציאה..למרות שנראיתי כאילו נפל עליי מטאור,רציתי לבוא,הבטחתי שאגיע וזה גם היה מעין סגירת מעגל לשחרור של שתינו אחרי שבילינו ביחד באותה מיטה בטירונות.
איך שסיימתי להתארגן קיבלתי טלפון מאבא שלי,שבפעם הראשונה בחייו לדעתי,התקשר אליי.
ישר ידעתי שמשהו לא בסדר,כי לראות את השם שלו על הצג של הטלפון שלי? זה בחיים לא קורה.
אחי הגדול,שעבר לגור לא מזמן עם חברה שלו ברמת גן,עשה תאונה עם האופנוע.
איך שאני לקחתי את עצמי לבי"ח ופשוט סערת רגשות הציפה אותי,גם ונסה וגם הוא. נהיה לי בלאגן שלם בראש..לא ידעתי איך להתמודד עם הכל.
הוא כרגע מחוסר הכרה ומונשם בבי"ח. ולא..לא יודעים מתי ואם בכלל הוא יתעורר,יש לו פגיעת ראש חמורה.
ואני עדין מבולבלת ואוכלת את עצמי על כל הבלאגן הזה.
עבר עליי לילה סיוטי וקשה במיוחד בבי"ח..לא עצמתי עין,למעשה מיום חמישי ועד היום לא ממש יצא לי לישון כמו בנאדם בכלל.
אני מרגישה קצת כמו זומבי,כאילו נתפס לי המבט על סטאטוס "כבוי".
אני דואגת לו כמו שלא דאגתי כמעט לאף בנאדם בחיים.
קשה לי לחשוב שיקרה לו משהו. זה פשוט לא נתפס לי,הוא בסה"כ בן 31.
ואם כל זה לא מספיק,אגב..קיבלנו ביום חמישי צו פינוי לדירה.
בינתיים ההורים שלי עסוקים עם העורכת דין והמשפט שאמור להתקיים עוד מעט וכל זה בשילוב עם הבלאגן של אחי הקטן שסובל מ-100% נכות ופיגור קל וכל ההשגחה והטיפול בו בשבוע האחרון היו אך ורק עליי גם כל הבלאגן הזה שאנחנו נמצאים בו.
ובין היתר,גם לאח הכי הכי קטן שלי (כן,יש לי יותר מדי אחים,אבל אין אחיות..) אני צריכה לתת תשומת לב,אחרת הוא מרגיש שפשוט לא מתייחסים אליו,כאילו אנחנו מזניחים אותו.
הוא מתקשה לקבל את העובדה שיש לנו הרבה בעיות כרגע,הרי הוא ילד..אנחנו לא ממש יכולים לצפות ממנו להבין כנראה.
וזה פשוט..כ"כ מתסכל שאין לי שומדבר לעשות נגד אף אחד מהדברים האלו.
כלום,זה לא בשליטתי.
ואני מרגישה שאני מאבדת את האחיזה שלי בשפיות.
זה הכל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Moonshine
