אבסטרקטי

העיניים כבדות והעפעפיים מאיימים ליפול למנוחת עולמים בשקעים השחורים מתחת לעיניי שקד כואבות.

השיער קצת פרוע והשפתיים יבשות ואת נלחמת בעייפות הזו שקורעת ממך את התודעה לעולם.

הגוף מתכווץ בתנוחה עוברית מתחת לפוך עם כיסוי בצבע ירוק שמחליא את הבטן.

את עטופה בהמון שכבות של בגדים,מנסה לסלק ממך את תחושת הקיפאון על העור.

העמימות הזו ששורצת כעת במחשבותייך לוקחת פיקוד ואת נסחפת לתוך עולם של קסמים וכשפים.

את מטיילת ביער גדול ויכולה להרגיש את ריח הסביונים באוויר.

השלמות הזו,השקט האינסופי. הרוגע.

את מרשה לעצמך לטבוע בחמימות של קרני השמש הראשונה של הקיץ על פנייך הסמוקות ועוצמת עיניים.

את פוקחת אותן ואת עדיין באותו יער גדול.

ניחוח הסביונים התחלף בצרצורי לילה מצמררים והשמש עושה אהבה עם האופק.

החשכה שסביבך מקהה את חושייך וסוגרת אותך בכלוב של שתיקה.

מרחוק את יכולה להבחין בדמות מוכרת מתקרבת לעברך בצעדים איטיים.

את מנסה לצעוק אבל הגרון בוגד בך,זונח אותך לאנחות ואת נשארת אילמת מול חיוך זדוני ועיניים טורפות של שטן.

הוא שורט ופוצע בעור,סוגר על כל הפתחים.

הוא נושך,וגונז,שובר ורומס כל טיפה של תמימות שנותרה בך.

המילים הרעות מפיו עוטפות את אוזנייך וכבר אין לך כוחות להלחם בחיה.

בנשימות אחרונות של יאוש בלי דמעות את פוקחת עיניים במיטה עם הפוך הירוק בתנוחה עוברית.

אגלי זיעה ניגרים על מצחך ואת נאטמת שוב בכתפיים שמוטות.

השרירים רפויים,הדמעות יבשות,השפתיים סדוקות והלב נאלם.

כל לילה.