| |
נסיון להשתלט על יפן, ואח"כ על העולם כולו (יהודי או לא יהודי?!)
"כשאתה אתה ביפן תנהג כיפני והתערטלתי גם אני" |
| 8/2008
אחרי 20 שנה שאני חוזר לחוש מהי סערת רגשות
אני מנסה ללמוד ולעבוד כבר יומיים אך אני לא מצליח, פעם ראשונה שאני נתקל בדבר כזה ולצערי חיובי הוא לא.
לאחר החזרה שלי לארץ הכל הלך על מי מנוחות, אמנם ישנם דברים שצריך לעשות
ולמצוא כמו עבודה ודירה אך כל קושי כזה קטן מאד על התחושה של להיות בבית
עם המשפחה (ואני כבר זמן מה בארץ.)
כמות הראיונות שעברתי בחודשים האחרונים רק חיזקו אותי ואני התחלתי להנות
מהראיונות בין אם התקבלתי ובין אם לא, ובין לבין לחפש דירה, לבנתיים לעבוד
בחלטורות פה ושם כצלם וכמובן לבנות את העסק שאני עובד עליו, לא חסרים
קשיים אך כל עוד זה קושי ניתן להתגבר עליו ואין הוא בגדר הבלתי אפשרי ועל
כן אני לא מודאג ועושה הכל בכדי למצוא את האפשרי בבלתי אפשרי.
אך לפני יומיים קיבלתי השכמה עם כוס קפה מאד חזק שעד עכשיו שורף לי בגרון,
(אני לא אכנס לפרטים המלאים של הסיטואציה מחשש לפגוע ביקרים לי ולמרות
שפגעו בי אני אהיה גדול מהם ולא אעשה זאת.) הקפה שקיבלתי עד למיטה היה
ממשפחתי הקרובה ביותר, ולצערי, מאד מאד קרובה כאשר הבנתי שהחשיבות שלי
בחייהם היא משנית ואף שלישית למרות שלא דרשתי דבר מהם או הצגתי להם
עובדות, תמיד בחרתי בדרך הפיוס בעיקר על רקע העבר המשפחתי שלי ואני אמשיך,
אך את החור שנוצר בפנים כבר לא ניתן למלא רק לחזק עם אדני רכבת שסוחבות
עליהן משקל כבד.
אני לא מחפש מהם קבלה של מוצרים חומריים רק הכרה שאני שווה כמו השאר, הרי
בגלל זה חזרתי מיפן בשביל להרגיש שווה בין שווים עם משפחתי והנה אני מגלה
שלא.
אני יודע שהכל מעורפל אך זה על מנת לא ליצור מצב לא נעים שאני מנסה למנוע
אך רגשות זה דבר בלתי רציונאלי וחייב להוציא אותם כאשר אין איש שאתה יכול
לסמוך עליו יותר, בעיקר החל משלשום.
משכילים עם הגיל, אך השכלה שכזו אינני רוצה רוצה לרכוש, אך לצערי הקפה
העיר אותי בצורה יותר מידי חזקה, עכשיו אני צריך לארגן מחדש את חיי ואת
סדר העדיפויות ולרענן את הערכים שלי ואת המוסר שלי, כיוון שאלו שהנחו אותי
כנראה מלמדים אותי משהו שמנוגד אל אותם ערכים ומזל שיש כמה שמבינים אותם.
מצטער אם אני פגעתי במילותי באנשים הקרובים אלי, אך העוצמה שבה קיבלתי את הדברים לא נותנת לרגשותיי לשקוט.
אחרי 20 שנה שאני חוזר לחוש מהי סערת רגשות.
אני מפרסם את הפוסט הזה ברגשות מעורבים שמא עלי לא לפרסם אותו כי ערך אחד
חשוב הנחיל לי אבי וזה לא לריב עם היקרים לי ואני לא רוצה בזה רק רוצה
הכרה והתחשבות. וכל רגע שעובר אני מקווה שהדלת תיפתח ואני אגלה שכל זה
ייעלם והסדר יחזור לחיי ולחיי יקריי.
אני מקווה שאלו שקרובים אליי שקוראים את זה לא ישאלו אותי יותר מידי שאלות
כי אני לא רוצה לעסוק בזה יותר וליצור מצב שאני מוציא מישהו קרוב אליי
בצורה לא יפה ולא נעימה כי אני לא רוצה לעשות זאת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
