אני מוקף כאן נשים, בכל הגילים.

זה סיכון שלקחתי על עצמי, ואני לא מצטער.

ואולי אני לא לגמרי מבין בנפש נשים, אז אני משתדל ללמוד.

אבל יש כאן כמה (ואני לא נוקב בשמות) שלא ממש מבינות בנפש של גברים.

זה בטוח.

סליחה?

זה שאני אוהב את אלפא אהבת נפש אומר שאני גם חייב לומר שהגוף שלה לפני שנים היה הרבה יותר יפה משהוא היום?

הוא לא.

אני יודע זאת, והיא גם כן יודעת.

אבל אני לא בדיכאון עקב כך וגם היא לא, כי יש דברים שגורמים לנו להתעלם מכל פגמי הגוף.

הם עדיין קיימים הפגמים, אבל הם זניחים, לא חשובים, ולא מפריעים.

אך אין זה אומר שהם רצויים - אפשר בשקט לחיות בלעדיהם.

ירדו עלי כאן כמה פעמים כשחזרתי ודיברתי על אהבתי לציצים קטנים.

אתן יודעות מה? אני אוהב אוהב אוהב ציצים קטנים.  קטנים קטנים קטנים.

ושל אלפא כבר לא.

פעם היו והיום לא.

אז מה לכל הרוחות? אני צריך לאהוב אותה בגלל זה?

אני אוהב אותה בלי קשר לזה.

"אני לא רוצה שיאהבו אותי למרות. רוצה שיאהבו אותי בגלל." אומרת עלמה.

צודקת, אין מה לומר.

ביום שנשים תאהבנה את גופן בגלל שדיים נפולים, בגלל תחת שמוט ובגלל קמטים, או אז תוכלנה לחפש גם גבר שיאהב אותן בגלל כל אלו.

ובאותו היום אחפש גם אני מישהי שתאהב אותי בגלל הקרחת שלי, בגלל כתמי הגיל, בגלל שנדמה לה שאני נוחר (ואין בכך משום הודאה שאני נוחר).

עד אותו יום נסתפק בבן או בת זוג שאוהבים אותנו עם כל הפגמים, וגם זה לא מעט, האמנה לי.

וכמו שאמרתי, אני משתדל ללמוד, אז על פי הצעת בס הלכתי למאמר אליו הפנתה אותי.

ולשמחתי גיליתי שאני רק השתבחתי-   כך קבעה רוני הלפרן:

" וציר הזמן הגברי? בעוד שתהליך ההתבגרות הגברי כרוך באבדן נכסים במסלול הגוף, הרי שהוא מתגלה כמסלול של צבירת נכסים בכל האגפים האחרים. גבר יודע, גבר בטוח בעצמו, גבר נינוח, גבר משכיל, גבר שראה דברים וחווה עולם הוא גבר נחשק בעיננו, ובצדק. משהו בתבונה שבאה עם הזמן ורשומה על הפנים, משהו בניסיון החיים השופע מתוך המבט, מקסים אותנו, שובה אותנו, מרגש אותנו, שוב בצדק. אנחנו מעדיפות אותם בשלים. שון קונרי בבגרותו עדיף אלף מונים על שון קונרי הצעיר (והשעיר). ריצ'ארד גיר של 'סתיו בני יורק' עדיף על גיר של 'קצין וג'נטלמן'. ג'ון טרבולטה המאוחר המורכב (שעדיין מיטיב לרקוד) עדיף בענינו על זה הצעיר הפוחז, שבעבע בחוסר בטחון, מתמסר לרחבת הריקודים ברצינות מכמירת לב. וגם בראד פיט ב'טרויה' נחשק יותר מבראד פיט ב'תלמה ולואיז' למשל. וככל שהזמן מעמעם את הזחיחות המטופשת השפוכה על פניו של טום קרוז כך מתאפשר לנו לחשוב עליו במושגים של אטרקטיביות ונחשקות נחרצים יותר. הזמן מיטיב עם גברים. משביח אותם. מעניק להם עומק וגוונים. ויש בזה יופי ועושר. זה מושך לב. זה סקסי." (רוני הלפרן  ב-Comme-il-faut )

אז שיננתי את המאמר הזה ואדקלם אותו בכל פעם בה אביט בראי ואגלה שאפולו של פעם הפך לאכילס של היום (והוא לא ממש זה מהסרט).

וגם לא אצטרך עוד לטרוח ולהביע עמדה של "פטרונות והתנשאות ורחמים" כלפי אלפא, כפי שהואשמתי.

הגישה של רוני הלפרן עושה את העבודה הזאת עבורי.

וכלל לא דיברנו על הנפש כי הדיון הזה התחיל ונשאר בגובה הציצים.