אתם כבר רגילים...

אופס. התחלתי לכתוב "אתם כבר רגילים" כשלפתע נזכרתי שבעצם, הרוב כאן הוא של קוראות.

אז החלטתי להתחיל מחדש, והזכרים שבכל זאת מגיעים לכאן, יואילו נא לסלוח לי. לא נורא אם גם גברים יופלו לרעה לעתים.

אתן כבר רגילות לכך שאני לעתים נפרד מכן. אז הנה פרידה נוספת בפתח.

ביום ראשון הקרוב אלפא ואני נוסעים לאיטליה, אבל לא בדיוק לטיול.

זוכרות את פרפורי הלב שלי?

ובכן, לב שבור לא נרפא מעצמו, ואת זה כולכן יודעות.

מסתבר שגם לב מקולקל לא, ומשום כך, החלטתי לקחת אותו לתיקון, אצל חשמלאי לבבות.

ולמה דווקא איטליה? שאלו אותי,

כי אחרי מחקר מעמיק התברר לי שמבין בתי החולים בעולם המקבלים תיקונים כאלו, אחד בצרפת ואחד באיטליה עושים אותם טוב יותר מאשר כל האחרים, אפילו יותר טוב מבית החולים שבנהריה למשל, או זה שבצפת......

וזה הציב בפני את הברירה בין צרפת לאיטליה.

אז בדקתי, שקלתי, ולבסוף בחרתי באיטליה, קודם כל משום שלפני כשבועיים, איזה מישהו נסע לו כדי להתרפא בצרפת, והבוקר התבשרנו שזה לא ממש הצליח לו, וחוץ מזה, מפני שאלפא טרם הייתה באיטליה.

אני דווקא הייתי אבל זה היה מאד מזמן, כך שזה לא נחשב.

ובכלל, אני מהמר על כך שהאחיות באיטליה חתיכות יותר.

ויש גם תוצר לוואי.

היות הטיפול הזה פעולה חודרנית, מעניקה לי הזדמנות לבחון סופסוף את הלב שלי מבפנים, וזה לא משהו שקורה אצלי כל יום.

לפיכך, ביום שני בבוקר אני אמור להתייצב לי בבית חולים במילאנו, ביום שלישי יעשו לי את מה שיעשו, וכבר ביום רביעי אני מתוכנן להיות בחוץ, עם לב מתוקן.

אחר כך נקדיש עוד שלושה ימים למנוחה, יין, אוכל, וטיולים, וביום ראשון נשוב הביתה.

באופן עקרוני התהליך הזה אינו מסוכן, בודאי לא יותר מהחיים בארץ, אז אנא, אל תדאגנה יותר מדי - רוב הסיכויים הם שאחזור בישיבה בתא הנוסעים ולא בשכיבה בתא המטען, מה שמבטיח שאמשיך להטריד אתכן כאן עוד זמן רב.

בכל זאת, למקרה שמשהו כן ישתבש, ביקשתי ממישהי שתיקח על עצמה את תפקיד מנהלת צוואת הבלוג שלי ותגלה לאלפא את עובדת קיומו.

"ואיך אציג את עצמי בפני אלפא?" היא שאלה אותי, "בתור מה בדיוק?"

"תאמרי לה שאת ידידה שלי מהבלוג", הצעתי לה.

הסכימה.

אז גם זה מסודר.

האמת היא, שהייתי מת לראות את הפרצוף של אלפא ברגע גילוי שכזה, אבל זה מחייב שאמות באמת, ולזה אין לי ממש חשק.

אז אני מוותר.