אם כבר מדברים על גילוי נאות, אני לא יודע למה המבזקנית החליטה להודיע לכם שבזבזתי שבע מתוך חמש עשרה דקות התהילה שהיו מוקצבות לי מבלי לברר איתי קודם את מצב החשבון – אני את דקות התהילה גמרתי מזמן. כעת זה סתם בילויים.

אז בכל זאת היא הצליחה להבהיר לכם שאני חי וחש בטוב.

מכאן אני אקח זאת, כי על אף שהיא עשתה מלאכתה נאמנה, פחות או יותר, היא לא יכלה להימנע מטיפטיפונת ירידה עלי.

טוב, ככה זה בחיים. משפחה בוחרים, ואילו ידידות הן משהו שהגורל יעד ואין מה לעשות עם זה.

אז באמת הכל בסדר, אני מרגיש טוב, והחדר ממש נחמד. לא החדר בבית חולים - זה שבמלון. את בית חולים עזבתי אתמול כבר.

ולמרות שחדר המלון יותר יפה (אם כי בבית החולים הייתה לנו סוויטה בכלל לא צנועה, ועל כך אספר בהמשך), הרי שאין להשוות את הסגל במלון עם האחיות והרופאות.

מאיפה הם אספו קולקציה כזאת אין לי מושג אבל תאמינו לי שזו לא הייתה התרשמות שלי בלבד – אלפא בעצמה פלטה קריאות התפעלות כל פעם שבאה איזו מישהי למשש לי משהו.

אין לי מושג מתי אוכל לכתוב שוב אבל כשאשוב אני מבטיח תיאור מפורט, ובינתיים, אני תלוי בחסדי הידידה הזאת שלי, שאם היא תרצה להמשיך להתעלל בי, חסר הישע, היא יכולה לעשות זאת.

אז תיזהרו.