(פוסט מוקדש לצ'יצו אהובתי שבטח מבינה אותי)

אז נכון שהאוכל בבית החולים היה בכלל לא רע, ואני חייב לציין שהקורנטו (קרואסון באיטלקית) שנתנו שם לארוחת הבוקר היה הטוב ביותר שאכלנו באיטליה, עדיין אוכל הוא לא סיבה מספיק טובה להשארות בבית חולים כי תמיד יש סכנה שאיזו אחות תתקע בך מחט, או זוג אחיות תתנפלה עליך באישון לילה ותבצענה בך גילוח אזורים מוצנעים, בכפיה.

משום כך, מיד כשהדוטורסה חתמה על מכתב שחרור, הודינו לכולם ועברנו למלון.

למחרת בבוקר שכרנו מכונית והתכוונו לצאת מזרחה.

אני דווקא התכוונתי לשכור אלפא רומיאו, עם הילוכים רגילים, כזאת שגרגור המנוע שלה עושה לי כמעט כמו גרגור המנוע של האלפא שיש לי בבית, אבל הבחור הנחמד בסוכנות ההשכרה, התנצל ואמר שאין לא אלפא.

כנראה שנראיתי די מאוכזב כי הוא מיד אמר שהוא עושה לנו שדרוג רציני ונותן לנו ב.מ.וו.

אז בלית ברירה, הסכמנו.

היציאה ממילאנו, הייתה כמו יציאה מתל אביב ביום של פקקי תנועה, והמכונית, הגם שהייתה נוחה למדי, נסעה כמו מכונית רגילה. ועוד דיזל.

מילא. התנחמתי בעובדה שיש מערכת ניווט והשתעשעתי עם ההנחיות.

ברגע שעלינו על האוטוסטראדה ממילאנו לוונציה, והכביש נפתח בפני, לחצתי על הדוושה כדי לראות אם הדבר הזה גם נוסע, והנה, לא רק שנוסע אלא שיש לו פלפל בתחת, והרבה.

בהילוך שני המכונית הזאת כבר הייתה ב-110 קמ"ש ומאחר ויש לה לא פחות מששה הילוכים, התברר שהיא דווקא ידעה לנסוע (ביום האחרון, בדרך לשדה התעופה, הייתי חייב לבדוק כמה הדבר הזה נוסע, אבל ב-180 קמ"ש אלפא עצרה אותי).

באותו רגע השתפר מצב רוחי, ללא הכר.

[כן, אני הרי יודע שאתן מצחקקות, וממלמלות לעצמכן מתחת לשפם, משהו על גברים ומכוניות. אז מה? גברים הם הרי לנצח אינפנטיליים שאוהבים לשחק בצעצועים. זה חדש?]

תור שעתיים הגענו לוורונה, שהיא דרך אגב, עיר יפהפייה, והחלטנו לקבוע בה את מושבנו ליומיים הבאים.

בערב, במלון,חיטטתי באינטרנט ומצאתי שוורונה קרובה מאד לאזור הוולפוליצ'לה שהוא אזור יין טוב, ובאזור זה מצאתי בית אחוזה ויקב של משפחת אליגיירי (כן, זה מ"התופת") שנראה שווה ביקור.

בבוקר, בסיוע מערכת הניווט הגענו למקום.

אחוזה מדהימה ביופייה, משקיפה על כרמים מטופחים וברקע האלפים. מקום חלום.

נכנסנו למבנה בכניסה ושם יש הסברים על שושלת אליגיירי, עוד מלפני דנטה, ועד לעצם היום הזה.

בחנות היין שמוכרת את יינות היקב,  ערכה לנו בחורה נחמדה סדרת טעימות של חמישה סוגים, ביניהם אמרונה דה וולפוליצ'לה שזה משהו שטעמנו בפעם הראשונה, ולא האחרונה, אני מקווה.

יצאנו משם עם שלושה בקבוקים שלפחות אחד מהם יאלץ לנוח עוד חמש שנים לפחות, עד שנחליט לשתותו, וגם שני קילו אורז שמגדלים באזור, והוא מיוחד לריזוטו.

משם נסענו ל-Soave שהיא מקור ליין לבן טוב, ומשם גררנו בקבוק של יין לבן ובקבוק של גראפה די אמרונה. שיהיה.

בדרך עברנו כל מיני כפרים נחמדים וציוריים, ואני חייב לומר שהאזור הזה של איטליה הוא פשוט נהדר.

למחרת בבוקר, כשאלפא עדיין ישנה, הכנתי שיעורים, וכשהיא קמה, כבר ידעתי לאן אנחנו נוסעים.

כהתחלה התכוונתי לנסוע לבקר במפעל לחומץ בלסמי. אזור מודנה הוא כידוע האזור המקורי של חומץ בלסמי ובדיוק ביום שבת שעברה פתחו המפעלים המאוגדים בארגון החומץ הבלסמי המסורתי, את שעריהם לקהל הרחב.

למרות מערכת הניווט, ועל אף שהגענו לכפר המסוים אותו חיפשנו, לא הצלחנו לאתר את המפעל ונאלצנו להמשיך ליעד הבא – Zibello.

מי ששמע על הכפר הקטן הזה, שירים את ידו. אני, עד ליום שבת שעברה מעולם לא שמעתי.

מי שיודע מה זה Culatello  שייתן לעצמו ציון לשבח כי אני, לא ידעתי מה זה עד לפני שבוע.

מסתבר, שבכפר הקטן הזה, מייצרים את אחד מסוגי הבשר המיובש הנחשבים ביותר באיטליה Culatello di Zibello.

זה פרושוטו מבשר חזיר, מיובש באוויר ומיושן במשך זמן רב, שיש לו ניחוח משובח במיוחד, וטעם מדהים. ובדיוק בשבת שעברה התקיים בכפר הזה יריד ששמו, איך לא,   Porc November  ("חזיר נובמבר", שזה בעצם שם לא רע לאלפא ולי, שנינו ילידי החודש הזה).

תודות לצרפתייה שבמערכת הניווט, הצלחנו להגיע לכפר אבל אז התברר שרק בשעה ארבע נפתחת חנות הבשר הנהדרת שבכיכר העיר, וגם היריד מתוכנן להיפתח רק בשעות הערב.

השאר הייתה אחת וחצי ואנחנו החלטנו שמאחר ויש לנו שעתיים וחצי להרוג, אין יותר טוב מלהיכנס למסעדה ולאכול משהו. במרכז הכפר, הייתה רק אחת כזאת – Leon d'Oro, והיה בה שולחן פנוי לשניים, אז לא היו התלבטויות מיותרות.

בחינת התפריט הייתה אישוש נוסף לכך שאלפא ואני חושבים לעתים כמו ישות אחת. בלי לתאם מראש שנינו התבייתנו על תפריט הטעימות.

איך לא.

Menu' Degustazione

מנות ראשונות

Culatello di Zibello - הבשר המיושן המיוחד של הכפר

Spalla cruda stagionata - סוג של פרושוטו נהדר

Fiochetto converdure in agrodolce – עוד סוג של בשר מיושן

Lardo di conca con crostini - פרוסות שומן חזיר דקיקות, טעימות להפליא.

מנות ביניים- פסטה

Tortelli d'erbette - מספר כיסנים ממולאים בתרד

Chicche del nonno - מעין ניוקי ירוקים, ברוטב

Pisarei e fasoli - סוג מסוים של ניוקי ברוטב שעועית

מנות עיקריות

Insalata di cappone e Fettine di petto d'anatra marinate – שני סוגים של סלט עוף בתחמיץ

Guancialino di manzo all'acetto Balsamico con polenta - צלי בקר ברוטב חומץ בלסמי, בתוספת פולנטה

גבינה לסיום

Scaglie di Parmigiano co gocco di Aceto Balsamico tradionale di Modena malpighi 25 anni

חתיכות פרמג'יאנו טרייה שעליה חומץ בלסמי מסורתי שיושן 25 שנה

קינוח מתוק

Assortimento di dolci della casa- צלחת עם 5 או 6 סוגים של קינוח

קפה

Caffé - קפה באיטליה זה אספרסו.

ואת כל זה שטפנו ביין למברוסקו שהוא יין אדום תוסס קצת, צעיר וקליל, מתאים לארוחה כזאת.

זהו.

במנת הפרמג'יאנו נשברנו, ורק טעמנו, וגם את כל דגימות הקינוח לא הצלחנו לגמור.

ביציאה קנינו דיסק עם צילומי המנות ומתכונים נבחרים.

אחרי זה עוד קנינו ביריד שכבר נפתח, קצת בשר לגוזלים, שניים וחצי קילו פרמג'יאנו למדוכאים שנשארו בארץ, ואת כל זה העמסנו על המכונית וברחנו, כל עוד נפשנו בנו.

מאותו רגע לא אכלנו דבר עד למחרת בטיסת אל-על - מטעמי חומוס, ועוף על קוסקוס. יאק.

מזל שגיליתי דיילת שאני מכיר והיא הגניבה לנו שתי כוסות יין טוב ממחלקת ביזנס, ושתי חבילות קשיו במקום הבייגלך שנותנים לאספסוף הרעב, שאנחנו חלק ממנו.

מאז אנחנו בדיאטה.