אתמול הלכתי לבקר את הקרדיולוג.

רופא חביב וטוב הרופא הזה, דרונאמריקאי בלי פוזות.

הוא מאד שמח לראות את הסיכום של מה שעשיתי, התלהב מכל העניין וסיפר לי שהרופא המחוזי של קופ"ח כבר התקשר אליו בנוגע לכיסוי ההוצאות של הטיפול בי.

נראה לי שכואבת להם הבטן מהמחיר.

מזה עברנו לשיחה כללית על מה רופאים מוכנים לומר לפציינטים שלהם לגבי טיפולים מומלצים, ומה אינם אומרים. הוא שאל אם יש לי התנגדות לשוחח עם רופאים שיפנה אלי, כאלו שמעוניינים לשמוע על מה שעשיתי, ואני לא רק שהסכמתי אלא הצעתי לו שיפנה אלי גם פציינטים שרוצים ללמוד מניסיוני.

סך הכל – הוא מרוצה מאיך שהלב שלי נראה ומתנהג, ומקווה שבעוד שלושה חודשים, כל התרופות שאני לוקח כעת, תלכנה לפח, ואהיה חופשי מסמים.

בינתיים, כל זמן שאני בולע חצי בית מרקחת ליום, הוא המליץ לי להתנזר.

לדעתו, לא כדאי להעמיס על הלב, ועדיף לתת לו לנוח את שלושה החודשים הללו, ללא מאמץ מיותר.

גם לא פעם בשבוע.

אללי.

אחר כך הייתי אצל האורקל.

שוחחנו על הבלוג שלי, על זה שכותב, על אלו שקוראות, ועל זו שלא קוראת כי אינה יודעת על קיומו.

היא (האורקל) משוכנעת, שאני בסתר לבי מעוניין שאלפא תגלה את הבלוג, וזו רק שאלה של זמן לפני שזה יקרה.

אישה חכמה האורקל, ואני לא מתווכח איתה.

נראה.