מזמן לא כתבתי פוסט של עדכונים.
בזמן האחרון, הכל אצלי דרמות של לב, נסיעה, מוות אפשרי, צוואות, דברים ברומו של עולם, אבל מעבר לדרמות יש חיים, כאלה של יומיום, לא?
אז כדי שלא תחשובנה שאני אוהב דרמות ונהנה מהן, הנה שלל עדכונים. כאלה רגילים, באנאליים, משעממים. כמו מישנארי פוזישן.
יוליסס – לומד, אך בעיקר עסוק מעל לראש בעבודה החדשה שלו. מאושר, כמו שאומרים באנגלית Like a pig in shit . כה עסוק, עד שבקושי יש לו זמן לקבל אורחות, למעט את אפרודיטה מפעם לפעם.
אפרודיטה – אה, ידעתי שתרצו לדעת מי זו. אפרודיטה היא האקס-חברה. לא, היא כבר לא חברה, היא רק ידידה טובה. כזאת שמתארחת פעם-פעמיים בשבוע ללילה, ועוד פעם אחת מתארחים אצלה, כזאת שהצחוק שלה, כשהיא בחדר של יוליסס, עובר דרך הקירות. כזאת ידידה טובה, שאינה חברה, אבל היא היחידה איתה הולכים לסרט, והאחת איתה הולכים למסעדה, וזו שאיתה מדברים בטלפון שעות. לא, לא לטעות, היא לא חברה. לא חברה. סתם ידידה טובה. סתם.
והיא מה זה מותק, אבל אני לא מעיז לומר את זה, אפילו לא לכם בשקט.
מינרווה – אחרי שלמדה שנתיים רצופות (פעם שנייה), התעייפה. "אני חייבת לנוח" אמרה. אז היא נוסעת להודו לחצי שנה.
לנוח בהודו, אתן מבינות? כאילו שיש שם רגע מנוחה עם כל ההודים הטרדנים שמנסים כל העת למכור, לקנות, להשכיר ולשכור. ממש כמו נופש באפגניסטן או חופשה לחולי אסטמה על האוורסט.
לזכותה יאמר, שמאז שניתקה, כמעט לגמרי, את חבל הטבור הכלכלי שהיה מחובר אלינו, עבדה קשה וחסכה כסף לטובת הנסיעה, ויחד עם איזשהו עידוד פיננסי של דפני (ועוד משהו קטן מאתנו) יש לה די.
אז היא נוסעת כשהיא משאירה מאחור את כל חפציה שכוללים שני טון בגדים, מקרר, תנור, שני חתולים ווולקן. אם זו לא דרך להינתק ממנו (מוולקן, לא מהמקרר), אני צנצנת, אבל היא לא אומרת, ואנחנו לא שואלים. נראה.
אלפא – שתהיה לי רק בריאה.
הלב שלי – שיהיה לי רק בריא. עד כה אני מרגיש יותר טוב ממה שהרגשתי שלוש שנים אבל הי, אני מלך הספקנים. נחכה שלושה חודשים, נרד מהתרופות ואז נראה.
השונר הג'ינג'י – מרגע שהדלקנו את התנור (בעצם זה לקח שעה עד שהוא גילה מחדש את מקום המרבץ האהוב עליו) הוא שוכב לידו, בקרבה כזאת שאני לא מבין איך הפרווה שלו לא עולה באש. אצל חתול אחר המוח כבר היה מזמן מטוגן, אבל הוא למזלו, אין לו בחזקתו מוח.
ריקה הקופסה, חלולה, אז הוא נהנה ללא סיכון.
מי עוד?
ערפאת – מת. עדיין.