1. "אתה רואה?"

מינרווה מתגעגעת הביתה.

על הזין שלה יפן, לעזאזל התכניות להשתקע בהודו.

היום היא ביקשה שאקדים לה את הטיסה ליוני.

2. "אמרתי לך?"

יוליסס מחפש פרטיות.

הקיץ בפתח, נגמרו התירוצים העצמיים.

היום הוא התחיל לחפש מקום לגור בו בעיר.

אלפא אף פעם לא מהססת לומר לי "אתה רואה?", ו-"אמרתי לך?" (ואת אלה היא אומרת גם אם אני לא רואה, והיא לא אמרה).

הבעיה היא, שאלפא לא הפנימה עדיין, שמוסד ההורות נחלק לשניים: החלק הרציונאלי – הדואג, הנלחץ, והמתעצבן, ולעומתו החלק האי-רציונאלי, הרגשי, שמהותו היא רוגע, סבלנות ומלאי בלתי נדלה של אופטימיות.

אני לא יודע מהי חלוקת התפקידים במשפחות נורמטיביות (לא שזה משנה למשפחה א-נורמטיבית כשלנו) אבל ברור כשמש שאצלנו, אלפא מופקדת על השלווה, ולי לא נותר אלא להיות הלחוץ – הרי מישהו חייב לעשות זאת.

אך בעצם, אולי זה לא מבחירה אלא משהו שקשור ל"ציידים" לעומת "מלקטות"?