בכל פעם שאין לי שום דבר חכם מדי לומר (וזה רוב המקרים), אני כותב כמה עדכונים. זה לא רק כדי שאתן תהיינה בעניינים, אלא כדי שאני אהיה. כי לחלק מהדברים אני לא שם לב, לאחרים אני מודע אבל שוכח אותם אחרי חמש דקות, ויש עוד כמה שהם כן על סדר היום שלי, אבל אני כותב עליהם, כדי לשמוע מה אתן תאמרנה.

יוליסס – עדיין עושה קולות של עזיבת הבית אם כי זמנו בידו. הקטינה עדיין איתו. בעצם, היא לא ממש קטינה, אבל מאידך היא לא ממש איתו – היא רק חושבת כך.

מינרווה – מחברת התעופה התקשרו ואמרו שהם לא יכולים לעבוד כך. מינרווה כל הזמן משנה להם את תאריך הטיסה. לפני כמה ימים היא רצתה לשוב מה שיותר מהר, אבל היום היא כתבה לי שהיא חוזרת בסוף החודש (ליתר דיוק היא אמרה: "לא נראה לי שאחזור לפני סוף החודש", מה שאומר שהיא עדיין לא יודעת בדיוק מתי וזה עוד יעבור שינויים רבים). מזל שהויזה שלה עומדת לפוג, ולא בזין שלה לעבור את הליך ההארכה, כך שיש תאריך גג. מה שנותר מפרשת הקוף הנושך, אחרי שהיא שגעה לנו את השכל עם זה שנמאס לה לרוץ שם לבתי חולים בשביל החיסון נגד כלבת, זו ההחלטה שלה להשלים כראוי את כל סדרת הזריקות, שם. אבל, עד שהיא הואילה לכתוב לנו את זה, הספקתי להתייעץ עם ששה רופאים, מנהל מעבדת דם, שני וטרינרים ומנכ"ל משרד הבריאות, כדי להיות בטוח שכשהיא תחזור ניתן לשכן אותה בחדר, ולא במלונה בחצר. אחרי כל זה אין לה שום בעיה לכתוב לי: "מה אתה דואג יותר מדי?".

אלפא- הדבר הכי נחמד שהבאתי לאלפא מחו"ל הפעם (חוץ מהמון ספרים, שני דיסקים, יין ואת עצמי), זו תוכנה לזיהוי דיבור (Speech to text). המשתמש מדבר אל תוך מיקרופון והתוכנה מקלידה את הדיבור (באנגלית), ישירות למעבד התמלילים. אלפא, שעבודתה כרוכה בהרבה הקלדה, והמפרקים כואבים לה לעתים קרובות, חפצה בתוכנה הזאת מזמן, אך בארץ אין להשיגה. אז הבאתי מארה"ב. בשבת התקנתי לה את הדבר, ואחרי אימון לא-ארוך, העסק עובד. מה אומר לכן? פלאי-פלאים. הגברת יושבת על כסאה, רגל על רגל, מקריאה למיקרופון בקצב די מהיר, והגמד שבתוך המחשב מקליד. כמות הטעויות נמוכה יחסית - אחוזים בודדים - וגם זה עוד ישתפר. הבעיה היחידה היא, שבכל פעם שהחתול מציק לה, אלפא מקללת אותו, ויש חשש שאיזה לקוח שלה עוד יתלונן על השפה הבוטה שימצא במסמכים שהוא מקבל ממנה.

אכילס – אפילו שאני בחיים לא מדבר על עצמי בגוף שלישי, כי אני אני, ולא הוא, בכל זאת לפעמים אני יוצא רגע מתוך עצמי, מתבונן עלי מהצד, ושואל את עצמי: "מה הוא רוצה מעצמו? מה מציק לו?".

אחר כך אני חוזר אל תוך עצמי, מנסה לענות על השאלות, ולא כל כך מצליח.

אני יודע שיש איזה כשל לוגי בהצגה הזאת של הדברים, אבל לעתים יש לי תחושה, שאני עצמי כשל לוגי, במובנים מסוימים.