שלשום בערב נסענו לאירוע, בפלג המשפחה המורחבת של אלפא.

מיד כשנכנסנו לבית המארחים, קפצה לעברי קרובה של דפני, אשה בת למעלה משבעים, והכריזה בשמחה מופגנת: "ידעתי שתבואו, והבאתי לך את הספר".

את הספר הזה השאלתי לה מזמן, והאמת היא שהעדפתי לא לתבוע אותו חזרה כי חששתי שזה יהיה מלווה בביקור שלה אצלנו, מחיר גבוה מדי עבור הספר.

העניין כולו התחיל לפני ששה או שבעה חודשים, כשפגשנו בה בארוע משפחתי אחר, והיא ספרה לאלפא על כוונתה לנסוע לטיול לויאטנם. אלפא, בתגובה, ספרה לה שאני הייתי שם שנה קודם לכן, וגילוי תמים זה, התברר כטעות קשה כי הגברת מיד התנפלה עלי, והזמינה את עצמה אלינו הביתה, כדי לשאול ממני ספר על ויאטנם, ולשמוע ממני פרטים.

"לאן עוד אתה מתעתד לנסוע?" היא חקרה אותי באותו ערב בו ביקרה, ואני ספרתי לה שאני מתכנן לנסוע לבורמה, ואולי גם ללאוס בהמשך. אלפא, לעומת זאת, שגתה פעם שנייה, כשהכריזה שהיא עצמה לא מצטרפת אלי לטיולים אלו, כי אין לה שום עניין בארצות אסיה הנמצאות מזרחה לישראל (חוץ מיפן).

"יופי" קפצה הגברת, "אז בוא ניסע שנינו" הציעה לי. "ואת, אל תדאגי" היא הרגיעה את אלפא, "לא אגע בו".

"בו", משמע בי.

אלפא הייתה כל כך המומה מההצעה, עד שנאלמה, והסתפקה בחיוך קל.

דפני, ששמעה מהסיפור למחרת, אמרה לי: "תזהר ממנה, אשה מסוכנת".

אמש, כשהחזירה את הספר, שאלה אותי שוב העלמה, לגבי תכניותי לנסוע לבורמה, ואני השבתי שהן עדיין בתוקף, אם כי אין לי מושג מתי זה יהיה.

שוב היא הביעה את רצונה לנסוע אתי, וגם הפעם הרגיעה את אלפא שאין לה כוונה לגעת בי, אך הפעם הייתה אלפא מוכנה, והשיבה ללא היסוס: "זה בסדר. את יכולה לגעת בו כמה שאת רוצה".

אין ספק שלגברת יש אכן שאיפה עזה ואמיתית לנסוע אתי, אבל אלפא לא מודאגת כי היא יודעת שאין סיכוי שזה יקרה.

זה לא משום שהיא קונה את ההכרזות מהסוג של "אל תדאגי, אני לא אגע בו". דווקא כאן היא יודעת, כמוני, שההצהרות האלו הן עדות מובהקת, מבוססת על עובדות היסטוריות, לכוונה בדיוק הפוכה. את המצהירה הזאת מכירים במשפחה של אלפא, ולא מהיום.

העניין הוא, שאלפא מכירה הרבה יותר טוב, אותי, ויודעת שאין מצב שאסכים לנסוע עם מישהי שהדעות הפוליטיות מעלות לי הסעיף אחרי חמש דקות במחיצתה.

[והקטע הזה הזכיר לי משהו שמזמן רציתי לכתוב, אבל תיקון ליל-שבועות הזכיר לאלפא מספר תיקונים שהיא רוצה שאעשה בבית. אז הכתיבה נדחית קצת]