עמוד שלם כתבה לי אווה. כמעט יכולתי לשמוע אותה בוכה.

התפרצתי כנראה לדלת פתוחה, כי יותר מזה שאני רציתי שתשתף אותי בחייה, רצתה היא. המעט שראיתי משותפיה הנוכחיים לחיים, הבהיר לי עד כמה היא בודדה בקטעים מסוימים, מחפשת מישהו לשתף, מישהו שיתמוך בה.

זה גם מה שכתבה הפעם.

חבר שלה, ממסכת חיים קודמת, מת, ולה אין עם מי לחלוק את הכאב, זולתי.

If I'm to stand in front of you naked, as I feel I am right now, would you please rush to me with a robe and cover me back up or at least hold me close so I don't feel as vulnerable? I'm not an easy lover to have, Are you sure you want this?

I do love you.

מתירה לי לסגת. או בעצם לא?