חוק הברזל של הפנקייק

פנקייקים, עבים כאלו, עם הרבה סירופ מייפל (אמיתי) יצוק עליהם, הם מאכל נהדר. ואני מתכוון לפנקייקים, לא לחביתיות. חביתיות עם עסיס אדר אוכלים באקדמיה ללשון, וכך זה גם נראה.

כל שבת אנחנו אוכלים פנקייקים לארוחת הבוקר, ואני זה שמכין אותם.

אני מכין את הבלילה, מחמם את המחבת - קטן מברזל יצוק שמיועד לטיגון פנקייקים, ומטגן.

במשך הזמן נוכחנו שהפנקייק שנמצא בתחתית הערמה, הרבה פחות מוצלח מכל השאר.

בהתחלה לא ידעתי להסביר זאת, למרות שאני הטבח, אבל מאוחר יותר איתרתי שתי סיבות:

זה קודם כל משום שבהכנת הראשון אני מתרכז מאד, משתדל חזק שהוא יצליח, כדי להיות בטוח שהבלילה טובה, ודווקא משום המאמץ וההתמקדות, הפנקייק הראשון קצת מתפספס. אחריו, אני כבר נותן לענינים לזרום בעצמם, ואז יוצאים פנקייקים עגולים, לא שרופים, לא נוזליים, לא קרועים.

הסיבה הנוספת היא, שאחרי שלראשון כבר יש את קצת פגמים שלו שנובעים מהסיבה הראשונה, אז עוד מניחים עליו ערמה של פנקייקים, והעומס הזה גם הוא לא מוסיף לו בריאות.

ברגע שהייתה לי התובנה הזו, פתרון הבעיה הפך לפשוט. מתחילים מהשני.

וילדים זה אותו דבר כמו פנקייקים.

ג'ירפה יהודית

לא הייתי זקוק להרבה זמן, כדי שהתיזה שלי אודות חיי המין של זקנים (בני ארבעים ו- ) בעיני בוגרים (בני עשרים ו- ) תקבל אישוש מדעי בדמות ממצאים מן השטח.

[להורים שלי יש] "סקס בשפע. (טראומה שאני מעדיפה לא לדבר עליה)" כותבת Vanille .

"אני רוצה לשמוע על הטראומה !! נחליף חוויות?" אומרת לותה

"גיל הבלות לא?" מוסיף נילס הולגרסון

ועמית מפרט ומסביר בדיוק:" אם יש משהו שאני לא מצליח לדמיין זה סקס של ההורים שלי. אני בכלל לא בטוח שהם עושים את זה".