רכבות / אכילס

שני משפטים לי כתבת

או היה זה רק אחד

והמה מילאו את ראשי,

עד שגלשו לאיטם על שדרת גווי

כשני נחשי צמרמורות,

מתרסקים לשברי המלים

הנעוצות כפלדה בכפות רגלי

מרתקות אותן לרציף תחנה עזובה.

לבדי כאן ניצב,

בוחן בעיקשות

ניצנוצי רכבות החולפות מול עיני,

ממתין לשובך בקרון שלקח,

שישיב,

ותולה יהבי בכל קרן של אור צהבהב

של רכבת חולפת,

המפלסת דרכה

וחוצה כמו ברק, כמו חנית של אביר,

צעיפי ערפילים,

מסכים של מטר,