אמש בילינו בבית חולים עד שתיים אחר חצות. כל היום אתמול, הרגישה דפני - אמא של אלפא, רע, אבל לא אמרה על כך דבר. לאף אחד. שלא ידאגו. בשבע בערב גילתה את הסוד, רופא שהגיע פינה אותה מייד לבי"ח, והיא לא מחתה. כנראה שהרגישה ממש זוועה, כי גם הסכימה להתפנות באמבולנס, שומו שמיים.

הבוקר היא כבר חשה בטוב, לפחות על פי הוויכוחים שלה עם הרופאים, במטרה להוכיח להם כמה היא יודעת (והיא באמת יודעת), וגם על פי הקיטורים שלה על האוכל, על זמן ההמתנה לביקור הרופאים, ועל בתי חולים בכלל. ושלא יתפרש לרגע שהיא לא מקבלת יחס טוב. להפך. הרופאות והרופאים נהדרים, האחים והאחיות מלאכים ושרפים, והטיפול מקצועי ומסור.

אבל לה, שורף בתחת.

כשהיא מרגישה קצת יותר טוב, היא רוצה הבייתה; נמאס לה מהקייטנה.

שתהייה בריאה.