הבוקר קמתי בנחת, אכלתי ארוחת בוקר וישבתי לי על כורסא בסלון, לפטופי בחיקי, ושוטטתי במרחבי הבלוגיאדה.

בעודי כך שקוע, הקפיץ אותי "בוקר טוב" נשי, צעיר, לא מוכר. דגימה של יוליסס יצאה מחדרו, בדרכה לשרותים, ולא הייתה לה שום דרך להיות שקופה, כפי שהן משתדלות לעתים.

"היי" השבתי לחמודה הלא מוכרת, מחייך אליה, ומשתדל להיות חביב עד כמה שאפשר, כי אני ממש לא אוהב להביך אותן. בעצם, את אף אחד.

היא עוד הסתובבה עם יוליסס כמה דקות, ואז התאדתה.

"מי זאת" שאלתי את יוליסס, לאחר שהלכה, והוא השיב "אה, זאת איריס, כבר ראית אותה". ואני נשבע שאת פניה לא ראיתי, ואף את שמה לא שמעתי בביתנו, מעולם.

גם אלפא לא.

אולי גם יוליסס.

ואחר עלתה לי המחשבה, שבני הדור של יוליסס ודרומה (בהנחה שצפונה זה זקנים יותר), לא צריכים להסתבך כיום, כשהם רוצים להזדיין. מגיל ארבע עשרה בערך, הם יכולים להתייחד בחדר שלו, או בזה שלה, אפילו כשהם (עדיין) (או שוב) גרים עם ההורים. זו הנורמה. כל כך שונה מזו שלפני דור, בה היינו צריכים להיות מיומנים באקרובטיקה לוגיסטית - למצוא הזדמנות שהבית ריק, או באקרובטיקה גופנית - במושב אחורי של הפולקסוואגן (כן, כן, אני מכיר את העניין של הידיות בצדדים. לא עובד, בדוק).

הדור הזה לא יסבול מכאבי גב.