תיקון

מישהו תיקן אותי. היא לא בת שש-עשרה, היא בת שמונה-עשרה.

הלכתי ובדקתי. לא אותה, את הבלוג. אכן, בת שמונה עשרה.

סליחה, טעיתי.

בעצם, זה משנה? לי בנות שש-עשרה ובנות שמונה-עשרה נראות ממש אותו דבר.

אז לא שיניתי את הגישה.

אלמן אני

מחר אני אלמן.

זמני בלבד,

נא לא לדאוג,

כי אף אחד פה לא ימות.

אשתי עם חברות נוסעת,

ואני נשאר בדד.

הי, הי, הו, הו,

חופשי אהיה

לעשות הכל,

בלי מגבלות,

ללא גבולות.

רק יש בעיה קטנה אחת

אנ'לא זוכר עוד

איך עושים

חיים

לבד.

עברתי

בלי להרגיש, עברתי למילניום הבא.

בלי באג, בלי פאניקה.

איזה יופי.