לפני שבוע, ביקשה ממני מינרווה את המכונית שלי, להיום (יום ששי) אחר הצהרים. היא ווולקן מוזמנים למסיבת רווקים/ות, על שפת ים המלח. כמובן שאני מסכים לתת לה, על אף החששות שלי בכל פעם שהיא נוסעת למקומות כאלו. לא בגללה אני חושש, כי היא נוהגת היטב, אלא בגלל משוגעים אחרים על הכביש, אבל גם אני בגילה נהגתי, אז אני נותן ברצון ורק מחכה שתחזור כבר.

אבל זה לא העניין האמיתי.

אני פשוט לא ממש מבין את העניין הזה של מסיבות רווקים/ות.

פעם, לפני כמה דורות, היו חברי החתן לוקחים אותו לערב של שתייה ובדיחות על חשבונו, שרובן היו סביב העובדה שהוא מפסיק לחפש נשים. חברות הכלה היו לוקחות אותה למסיבה דומה ובה התבדחו הנשואות על חשבון הבתולה החסודה שעוד מעט תגלה את סודות המין. כבר בזמננו היה המנהג הזה אנאכרוניסטי לחלוטין וכיום, אני בכלל כבר לא יודע מה לומר.

ובעצם, מה בדיוק עושים במסיבות כאלה?

וחוץ מזה, לנסוע כל כך רחוק כדי לחגוג מסיבת תום רווקות, אחרי שהזוג כבר חי ביחד שלוש שנים, ויש סיכוי שאחרי שנה שנתיים של נישואין יתגרש?

עד ים המלח לנסוע בשביל זה? פתח תקווה לא מספיק אקזוטי?

ואני הרי לא יכול בלי אוכל, אתם כבר מכירים את הסטייה הזאת שלי, נכון? אז הנה.

אתמול באתי הבייתה מהעבודה, מאוחר יחסית, והייתי רעב נורא.

אלפא הייתה עסוקה כל היום, ומאחר ויוליסס למד בבית, הוא התנדב לארגן ארוחת ערב.

תוך שעה בערך הוא הכין ארוחה של קציצות, אורז וסלט.

בנאלי הה?

הייתם מתים.

קציצות עוף ברוטב לימון עם כל מיני עשבים, מתכון עירקי מדהים של המלכה קלאודיה רודן, אורז ספוג ברוטב של הקציצות, וסלט עמוס עלים עם טון של כוסברה, ונענע היו ארוחת ערב שבגללה אני חושב שיש לנו אוצר בבית, ולא רק בגלל שהוא חכם ויפה (שתי התכונות הגיעו מאלפא, לא ממני).

אז נכון שהוא כרגע בשלב איסוף נתונים, ולא מראה סימני התבייתות, אבל כשהוא כבר ירצה להתחתן יום אחד, אם יתברר שהמיועדת היא יפה, חכמה, ונחמדה, אבל לא אוהבת אוכל, אני שם וטו, ולא מעניין אותי אם לאבא שלה יהיו מליונים והיא תהיה המוצצת הטובה ביותר בארץ. מי שלא תעריך אוכל טוב, לא תתחתן איתו. אני לא אתן יד לפשע נגד האנושות.

שבת שלום

מקרא: וולקן הוא החבר של מינרווה. גדול מאד בגוף, ילד טוב מאד וכמו מינרווה אימץ את קו הרוחניות, השאנטי ודומיהם.