הבוקר נחתה עלי פצצה.

הכרזה כזו, אולי מתאימה למה שיאסין אמר בשערי הגיהינום, בבוקר שהוא הגיע לשם, אבל אני כעת מדבר עלי ולא עליו, והפצצה שנחתה עלי, היא מסוג אחר לגמרי.

הבוקר לשם שינוי, התעוררתי לקול ציפורים, כי זה היה מוקדם עדיין, אפילו בשביל החמור בעל מסור-השרשרת, שגר בבית הסמוך. מיד כשפתחתי עיניים, עוד טרם שהספקתי לארגן את המחשבות שלי, שמעתי את אלפא מכריזה בקול חלש אבל בוטח, שהיא רוצה להתגרש.

ניסיתי לחשוב במהירות ולמצוא מה מצדיק צעד דרמטי כזה, ולא מצאתי.

"מה קרה? מה עשיתי?" שאלתי, תוך נסיון נואש להרוויח קצת זמן.

"אני לא יכולה יותר" השיבה אלפא, "אתה פשוט הורג אותי. בגללך לא ישנתי כל הלילה".

"קרה משהו?" המשכתי בתרגילי השהייה, והתחלתי לתכנן תירוצים.

"כן" השיבה אלפא, "כל הלילה, נחרת ללא הפסק. כל מה שעשיתי לך, לא הועיל. ליטפתי אותך, דחפתי אותך, הכיתי, צבטתי, וכלום לא הזיז לך. עבר עלי לילה, שכולו סיוט אחד ארוך".

והתשובה הזאת, ממש שברה אותי.

כי כל הלילה, מתוך שנתי, הרגשתי את היד של אלפא מלטפת אותי, על הפנים, הידים, הבטן, הגב, בעצם את כל הגוף, ואני חשבתי לי עד כמה זה נחמד, שמישהי אוהבת אותי כל כך, עד שהיא חשה צורך ללטף אותי, סתם כך, באמצע הלילה.

ובכלל, אני בטוח שהתביעה שלה לגט, תידחה על הסף בבית הדין הרבני, מחוסר עילה.

כי לא היו שום נחירות.

עובדה שאני ישנתי, ולא שמעתי דבר.

ואם היא תנסה להקליט, אני אוכיח שזה החתול.