קוראות נכבדות וקוראים נכבדים,

זה אמנם לא מקובל שכותב פונה לקוראיו אבל אני לעתים עושה דברים שהם קצת לא מקובלים.

אז ככה.

בימים האחרונים, אולי קצת יותר, באים אלי בהמון טענות.

"אתה אומר שאתה דואג לאמא שלך", "אתה לא מקדיש זמן לאמא שלך", "אתה אוהב את אלפא", "אתה מכריז על אהבות לאחרות", "אתה כותב שירי אהבה מובהקים", "אתה לא אומר מי מושא אהבתך", "אתה לא רב עם אלפא", אתה כן רב עם אלפא".....

וכך הלאה.

אז כבר אמרתי בעבר דברים דומים, ואומר שוב בצורה ברורה:

אני אוהב את אלפא, אני אוהב עוד אלף אחרות, שאת רובן אני בכלל לא מכיר.

אני לא רב עם אלפא, ולעתים כן.

אני דואג לאמא שלי אבל יש לי הרבה עליה.

אני מאוהב, למרות שזו אהבה עקרה.

יש לי פרשה עם אווה, למרות שאני לא יודע אם היא לא וירטואלית ("היא" זו הפרשה או אווה. היינו הך),

אני מבוגר, אני צעיר,

אני זה אני, אני זה אחר.

וכך הלאה....

ואני אמשיך לאהוב את אלפא, את אווה ועוד כמה שאני רוצה, למרות שלחלק מכם, או מכן, זה לא מסתדר, ולא נכון ולא יפה. לי זה כן.

ואני אמשיך לכתוב שירי אהבה למי שאני רוצה, אפילו אם היא לא יודעת שזה אני, וגם אני לא.

ואני אמשיך להיות בן כמה שאני, ואם יתחשק לי אני אפלרטט עם צעירות, כמה שאני רוצה.

ומי שירגיז אותי אני אגרש אותו מכאן (לא. הבלוג לא יהפוך לפרטי, הוא תמיד יהיה פתוח כי אחרת איך אני אוכל לדעת מה קורה אצלי?).

ואם מישהו תוהה איך אוכל לגרש, שינסה ויראה.

ובמאמר מוסגר אני רק מקווה שלא אגרש את עצמי, אפילו אם ארגיז אותי.

זהו.

אני גמרתי.

וכעת כמו במריבות, אני כבר לא כועס, ואוהב אתכם כמו קודם.

ולכן הוספתי שיר, שלא קשור.

סתם בא לי.

רדיואקטיביות / אכילס

שבוע.

זה זמן מחצית החיים,

של האהבה שלי אליך.

וזה אומר שעם כל שבוע

שעובר,

היא פוחתת בחצי.

אבל מי שיודע

פיסיקה גרעינית,

יודע גם,

שלעולם

היא לא תוכל להעלם

לגמרי

ותמיד תקרין

קרינה מסוכנת.