אוטומי  10:48 16/4/2004
אני סקרנית לגבי הקטע עם החשבונות הפתוחים. מה פתח אותם ולמה, האם הם עדיין פתוחים ומה יביא אותך לסגור אותם. בקיצור: חשבונות פתוחים- הסבר, נמק, צטט, הבא דוגמאות.
הנחה: אם לא בא לך לכתוב על כולם, אולי לפחות תן מתאבן? ומה הבעיה עם אלה שחושבים שהם גרים בחדרה?

כנראה שהקונספט של החשבונות הפתוחים, לא הובן. אז הנה הסבר.

בכל פעם שכתבתי משהו שעלול היה להרגיז מישהו, נפתח חשבון. לא שלי איתו, אלא שלו איתי. כשאמרתי שג'וליה רוברטס מכוערת בעיני, נפתח חשבון פוטנציאלי שלה איתי, אפילו אם אני בטוח שהיא לא תממש אותו.

דוגמא נוספת: בפוסט השני כתבתי שאלפא בחדרה, וכדי שלא יובן לרגע שלא התכוונתי לחדר שלה אלא לעיר דמיונית שנקראת חדרה, הבהרתי שאין עיר כזאת בעצם, ואלו שחושבים שהם גרים שם, פשוט חיים באשליות (למה? היית פעם בחדרה?). מרגע זה נפתח להם חשבון אתי והם בניגוד לג'וליה עוד עלולים לנסות ולסגור אותו.

החשבונות עם סבא שלי ועם גרוזינים למשל, זה על אותו עיקרון.

ואת השאלה לגבי סגירת החשבונות, צריך להפנות לבעליהם. לא אלי.

ארטמיס  13:03 16/4/2004

שאלה:
כיצד ייתכן שאת כל הספרים ברשימה מצד ימין אתה לא קורא באנגלית (כלומר אלה שהמקור שלהם באנגלית)?

איך יתכן? עובדה. אני קורא היטב אנגלית, אבל עברית אני קורא יותר מהר. מאד מהר. ואני עצל. למרות זאת, כשאין ברירה ואני רוצה לקרוא ספר שאינו זמין בעברית, אני קורא אותו באנגלית.

 15:18 16/4/2004   pema

(ודרך אגב, מה יש לך עם רומנים (מרומניה?

האמת, כלום. ואחרי שראיתי מה עשו לצ'אושסקו, אני נזהר עוד יותר. ובכלל אני אוהב צ'ורבה. רק פעם אמרתי משהו על מנהגי חג המולד של רומנים, ונראה לי שזה היווה עילה לפתיחת חשבון שלהם איתי. לא שלי איתם.

קוקולה   15:20 16/4/2004
טוב, מה שסיקרן אותי בנוגע לאוכל יפני כבר שאלתי ואפילו קיבלתי תשובות מספקות וראויות בהחלט. אז מה שננסה אולי משהו בסגנון עדות האקזיסטנציאליזם, תגיד אכילס, אתה קיים?

האמת, לא ממש. אני פיקציה של עצמי.

אתה מפחד מהמוות?

לא. למה? יש איזו סיבה ספציפית לפחד, שאני לא יודע עליה?

אילו דברים היית משנה בחיים שלך אם היתה נוחתת עליך פייה ואומרת לך שאתה יכול לקחת רוורס בזמן ושיש לך יד חופשית לפעול אחרת ממה שפעלת?

כלום. לא מצטער על דבר שעשיתי או שלא עשיתי. גם לא על הדרך בה עשיתי ובה לא עשיתי.

אני רק מצטער שאני לא יודע לרקוד טנגו.

מוסר זו המצאה אנושית?

מוסר בכלל כן. שלי ספציפית, לא, מקורו עלום.

אבל הדג מוסר הוא מאלוהים. בני אדם לא מסוגלים לברוא דג כל כך טעים.

מה מותר האדם מן הבהמה?

שלבני אדם יש משכב בהמה ולבהמות אין משכב אדם.

איזה בירה הכי טובה (לא עיר בירה אלא המשקה)?

בירה קרה. כל הבירות בעצם. אני לא יכול להעליב שום בירה (חוץ מבירה נשר אולי).

אם נוחתת עליך בוקסה מלאה בכסף ומותר לך לקנות בזה רק רכב לעצמך - איזה רכב אתה קונה?

אוי עשית לי כאב ביצים עם השאלה הזאת שיש לה תשובה ברורה וללא היסוס – אלפא רומיאו פרועה.

כשאתה עומד מול המראה מה אתה רואה?

ללא משקפיים – כלום. עם משקפיים – את החריונים שהזבובים השאירו והעוזרת לא ניקתה. וברצינות, כבר כתבתי פעם שיר על ילד בתחפושת, לא?

איך זה בתור מפגן סקרנות?

בסדר. לא מציק מדי.

כללית  15:58 16/4/2004
הנה כמה:

1. מאילו דברים אתה מתרגש? האם היו אהבות שהתרגשת מהן עד כדי דפיקות לב?

מאהבות שגורמות לדפיקות לב. היו כאלה, יש כאלה , ואינשאללה עוד תהיינה, עד שיעמוד הלב.

2. האם אתה חושב שאתה גבר מושך חיצונית?

לא. פעם ניסיתי למשוך חיצונית אחת, והיא הייתה כבדה מדי עבורי, אז ויתרתי.

3. בהתייחסות לאחד הפוסטים שלך: באמת יש לך זין קטן? מה האורך בס"מ?

בטח. אני לא יודע בס"מ אבל זה עשר אצבעות שלי. כעת תשאלי אותי אם יש לי ידיים גדולות?

וא-פרופו זין, אמרת שתתני לי את מספר החזיה שלך בתמורה, אז אין צורך. אני אוהב ציצים קטנים שלא זקוקים לחזיה. הם הולמים את הזין הקטן שלי.

4. איך היית מגדיר את התפקיד הרגשי שהבלוג ממלא בחיים שלך

בדיוק כמו התפקיד הרגשי שלי, בחייו של הבלוג. סימביוזה מוחלטת, הפריה הדדית, סינרגיה נהדרת.

5. סיפרת על הבלוג למישהו? אם לא, אתה לא מת לספר?

גם על זה כתבתי כבר. לא. אפילו לעצמי אני לא מעיז. מת לספר אבל פוחד מהתגובה שלי.
6. נפגשת עם מי מהבלוגריות האהובות?

אני צריך להבין. זו שאלה למטרות פרקטיות?

7. לאיזה מילדיך אתה יותר קשור? למי מהם אתה יותר קרוב?

קשר משפחתי זהה לחלוטין - שניהם ילדים שלי. בגיל אני קרוב יותר לבכור. בנפש – לשניהם באותה המידה.
8. היית מגדיר את עצמך כטיפוס שמח? עצוב? מתי אתה עצוב

אני בעצם טיפוס המעיים. אבל כזה שמח, לא עצוב כמו טיפוס הבהרות.

9. כמה אתה צריך לשתות כדי להשתכר?

או, זו שאלה שאני אוהב. הרבה. באמת הרבה.
10. אתה אוהב לרקוד?

אני אוהב לרקוד טנגו. וזה בדיוק מה שאני לא יודע לרקוד (ראי תשובה לקוקולה, למעלה). איזה באסה.

את יכולה ללמד אותי אולי?

זהו. אתה יכול להתחיל לעבוד.

זה הפוסט המאה. וכפי שהבטחתי, עניתי בו על שאלות שנשאלתי. לא היה לי מושג מה אשאל, ואני לא יכול לומר שהשאלות הללו גרמו לי לומר משהו מרעיש. למעשה, אחרי שקיבלתי את השאלות, די התלבטתי אם לפרסם או לא. בסוף החלטתי לעשות זאת, רק משום שאמרתי ולא משום שאני מרוצה ממה שיצא. אני לא.

היום שבת, וזהו יום שבו אני הכי הרבה עם עצמי ולפיכך חושב יותר מבכל יום אחר. כמה מהשאלות כאן, קצרות כפי שהיו, להן נתתי תשובות קצרות מאד וכאילו לאחר יד, עוררו אותי לחשוב על עצמי, גרמו לי לרצות לדבר על כמה דברים.

אבל לא היום, היום אני עייף.

ואתם יודעים משהו, יש לי חרה של מצב רוח.