אוטומי כתבה על קניית בגדים.

היא אמנם טוענת שבגדים הם לא הדבר הכי חשוב עבורה, ואני מאמין לה, אבל מפה לשם קנתה.

ולא רק בגד אחד.

נשים על פי רוב אוהבות לקנות בגדים. רבות טוענות שזה מרגיע אותן, והם מפיקות הנאה רבה מקניית שמלה, חולצה, לבנים, בגד-ים, או כולם ביחד אם אפשר.

גם אני אוהב לקנות בגדים.

שמלות, חולצות, בגדי ים ולבני נשים.

באותה מידה שאני לא אוהב לקנות בגדי גברים, מאז ומתמיד אהבתי לקנות בגדי נשים.

עבורי כמובן.

רגע. אני קונה אותם, אבל לא אני הלובש אותם.

זאת אלפא הלובשת, אבל לא רק עבור עצמה. גם עבורי.

ומאחר ואני הצופה המרכזי, חייבת להיות לי דעה מרכזית בבחירה. שלא יהיו פספוסים.

ותמיד אכן הייתה לי יד בבחירה של הרבה מפרטי הלבוש שלה.

החשובים שבהם.

את הסריג האיטלקי השחור שהיה לו במרכזו פס תחרה לכל האורך, מלמעלה למטה, אני איתרתי. ולמרות שהבגד נועד להילבש כשהחריץ מאחור, והיה סקסי למדי כי ראו שאין דבר מתחת לסריג, מיד ראיתי את הפוטנציאל הגלום בלבישה שלו, כשהקדימה מאחורה.

את החולצה הרקומה שנראתה צנועה לגמרי, אבל היה לה מפתח  כמעט עד הטבור (שסע עמוק שנרכס בשרוכים  ולא אִפשר ללבוש חזייה מתחת), אני בחרתי.

חולצות לבנות שקפקפות, היו תמיד אהובות עלי, כמו גם שמלות קטנות שחורות עם כתפיות דקיקות ומחשופים עמוקים.

וגם את בגדי ים הזעירים (אפילו במונחים של היום), שנהגה אלפא לקנות פעם, אני עזרתי לבחור (כיום למרבה הצער היא לובשת בגד ים שלם, ואני נאלץ לשטוף את עיני בחמוקים זרים).

ופעם הבאתי לה זוג לבנים מחו"ל (לה-פרלה, אם אתן מתעקשות לדעת) וכשהמוכרת ביקשה לדעת מה המידה הראיתי לה בכף ידי את גודל הקאפ. וקלעתי בול.

אני לא רוצה שיתקבל הרושם שכל הבגדים שלה הם כאלו. יש גם ג'ינס, גופיות וגלביות, ושמלות ליומיום.

אבל אותם, היא קונה לבד.

כדי לקנות שמלת קיץ ללבוש לעבודה, אין צורך בדעה של גבר.

גבר צריך להיות שותף בקניית הבגדים שגורמים לו נחת.