התחלתי להגיב לעלמה, פתאום הייתה לי מחשבה שאני יכול לכתוב על זה פוסט, אז עזבתי את עלמה.

בינתיים שכחתי מה רציתי לכתוב, אז במקום תזות אני כותב על מינרווה. היא נושא מצוין לתזה.

זהו. נגמרה שנת לימודים, ומינרווה גמרה שנה שנייה, בתחום השני שהיא לומדת.

גם בראשון היא הגיעה לשנה שנייה, ואז החליטה שדי לה. ומאחר ומינרווה בחורה עקבית, אז גם הפעם היא הודיעה לאלפא שזה לא זה, והיא לא אוהבת את מה שהיא עושה. אבל בניגוד לפעם הקודמת, בה היה לה תחליף מוכן במגירה, הפעם אין.

את מה שהיא לומדת היא לא אוהבת, אבל אין לה מושג מה היא כן אוהבת.

אלפא אמרה לה שהיא חייבת לגמור, והפעם לא כמשגל נסוג אלא עד הסוף (טוב, זה לא הדימוי שאלפא השתמשה בו אבל לי זה נראה מתאים).

הבטיחה שתסבול עוד שנה, אבל אני לא מהמר על כלום.

החבר שלה, שפעם היה בן-דוד של אלוהים בעיניה, מתברר כקרוב הרבה יותר רחוק. יותר מבוגר ממינרווה, אבל עם נקודות של ילדותיות שאפילו היא כבר מודעת להן ולא ממש אוהבת, כי היא לא הגיעה לרמה כזאת. היא אמנם טוענת שטוב לה אתו, אבל אני לא יודע כמה מזה אמת, וכמה שכנוע עצמי.

בכל מקרה, זה שיומיים אחרי שהכירו אחד את השני, היו להם כבר שמות לילדים, הצטמצם לזה שכיום המילה נישואין כלל לא בלקסיקון. כנראה שמחויבות היא דבר שיש להימנע ממנו, לדעתה.

גם לדעתו, כך נדמה לי.

בכלל הם חוששים ממחויבות בכל נושא.

כרטיס אשראי היא לא רוצה, עבודה  קבועה בל מלהזכיר, וכל דבר שכרוך בהתחייבות לזמן ארוך מיומיים שקשה להשתחרר ממנה, עדיף שלא להתחיל.

אני בגילה כבר הייתי מחובר לבת-זוג בקשר נישואין שנראה אז כמעט בלתי הפיך, משועבד למשכנתא שנדמה היה לנו שלעולם לא נגמור לשלם, ובעבודה קבועה שלא ממש אהבתי אבל הייתי חייב לעבוד בה כדי לתרום את חלקי למחויבויות הללו. אז כשהייתי כבר משועבד, השאלה של תחליף לא עמדה על הפרק.

לכן מינרווה מראש לא משתעבדת.

למה להסתבך.

די. נכנסתי שוב לדיכאון, אז אני חוזר לשיעורי הבית שלי עבור הסדנה.

לכתוב ארוטיקה זה הרבה יותר מהנה.