טוב. ארבעה בתים של שיר כמיהה מספיקים כדי להעביר את המסר, לא?

מישהי כתבה על מיזנטרופיה ואנטיפטיה. אני לא מכיר את המשפחה שלה אבל שלנו לוקחת בגדול.

דפני לא רוצה ארוחות חג בפרינציפ, אנחנו נמנעים מלנוע בדרכים כשכל עמישראל גודש אותן (כי חבל לנו על העצבים שלנו), אמא שלי התנתקה עוד לפני ששרון למד איך לאיית את המילה הזאת, פאריס מחובר חזק למשפחתה של אשתו (סימן 2), ואודיסאוס הוא כל כך מרובה ילדים עד כי אירוע איתו זה פיגוע המוני.

אז אנחנו נסתפק בארוחת צהרים (בערב החג) אצל דפני, מה שייתן לנו שהות לחזור הביתה לשלאף-שטונדה, וכשנקיץ ממנוחתנו, כל המסכנים בארץ יהיו תקועים בפקקים,  ואנחנו נתרווח לנו על הספה בסלון עם כוס יין ביד, ושיר בלב.

עשינו כך בפסח, וזה הוכתר בהצלחה מרובה.

אין כל סיבה שזה לא יצליח גם הפעם.