אנחנו יושבים באיזה בית קפה.

"תגיד לי" היא אומרת, "לא הגיעה העת שתספר לאלפא על הידידות שלך מהבלוג? הרי אין בהן משהו שיש לך להסתיר, נכון? יש איזו סיבה שאלפא לא תדע שאנחנו, למשל, נפגשנו היום לכוס קפה?"

"נכון" אני אומר, "לאלפא לא תהיה שום בעיה עם זה שיש לי ידידות מהבלוג" אני מאשר, "רק שהיא לא יודעת שיש לי בכלל בלוג" אני מזכיר לה,

"כן, אני יודעת, אבל בעצם, לא נמאסה עליך ההסתרה הזאת?" היא מנסה, "אתה יודע מה, תגיד לה שהכרת אותי מקריאה בבלוג שלי", היא מציעה, "זה בסדר?"

אני שותק רגע ומתבונן בה,

"האמת היא..." אני מעלה השערה,  "...שזה לא שהחיים הכפולים שלי מטרידים אותך, אלא שבעצם.... את פשוט מתה לפגוש את המשפחה שלי, זה הענין, לא?" אני אומר וממתין לתגובתה.

"נכון" היא מאשרת, "אני באמת רוצה כבר לפגוש את אלפא, את מינרווה ואת יוליסס" היא מודה, "אתה צודק".

מגיע לי.

מלכתחילה אסור היה לי לחשוף את המשפחה שלי.

לכל היותר את החתול.