כאילו שאני צריך מדי פעם בפעם תזכורת שהחיים שלי סובבים במעגל, באה אלפא עם הרעיון החדש שלה והוסיפה עוד הוכחה.

"אני רוצה לעבור לגור בתל-אביב" הכריזה.

"למה?" שאלתי, "מה איבדת שם?"

"יש לנו בית לא ממש חדש ונמאס לי מכל הדברים שמתקלקלים בו, יש לנו גינה בגודל של עשרה דונם, שאנחנו לא יושבים בה אף פעם, נמאס לי מהגנן שמנסה לעבוד עלינו ולא כל-כך מצליח, נמאס לי מהאיש שמטפל לנו בפרדסים שגם הוא מנסה לעבוד עלינו וכנראה שכן מצליח, נמאס לי מכל הפורצים שהיו, נמאס לי מכל הפורצים שעוד יהיו, נמאס לי מהשכנים מאחורי, ומאלה שמלפני ואלה מצדדי, ונמאס לי, ונמאס לי, ונמאס.....", אמרה.

האמת היא שגם בבתים בתל-אביב מתקלקלים דברים, הגינה שלנו היא רק שלושה דונם, ולשבת בה לא ממש נעים בקיץ כשהחום בחוץ מעל שלושים מעלות או בחורף כשהוא מתחת לחמש עשרה, במקום הגנן שמנסה לעבוד עלינו כאן יהיה לנו בעיר אינסטלטור שינסה לעבוד עלינו, ובמקום האיש שמצליח לעבוד עלינו יהיה מישהו אחר בעיר שגם הוא יצליח, פורצים וגנבים יש בעיר לא פחות מאשר אצלנו (חוץ מבבית של ברק, שם אנחנו לא יכולים וגם לא רוצים לגור), ושכנים  מציקים יש בעיר יותר מאשר בכפר רק שבעיר הם קרובים יותר....

אבל מה יעזרו לי כל הטיעונים הללו מול הטיעון החזק ביותר -  "נמאס לי ונמאס לי ונמאס...?" מול זה אין לי מה לומר.

ובינינו, גם לו היה לי, זה לא היה עוזר.

אז כרגע מתחיל להתגלגל הרעיון, ובכל מקרה גם אם נחליט על זה, אולי שנה נסיון היא הדרך הנכונה כדי לבדוק את הענין, ואחריה נראה.

למען האמת, כל זה היה יכול להיות די מענין, אבל המגמה הכללית הזאת מתחילה להדאיג אותי, כי לפני שנים רבות עזבתי את תל-אביב, וכעת מדובר על חזרה אליה.

ומה יהיה השלב הבא? חזרה לבית ספר?

הודעה מנהלתית:

מיקה הודיעה לי שהיא מוותרת על בקבוק היין. נראה לי שהבאה בתור היא קצה.