Can You Feel Me?

באמת, ניסיתי, תמכתי, כתבתי...

אבל בסופו של דבר אני לא מצליח להשאר... אולי משהו במדיה הזאת אצלי במוח נמצא באיזור המוזנח שלא קריטי לי להווה.

אולי משהו במדיה הזאת באמת כבר לא תופס.

אולי משהו בי לא תופס מהמדיה הזאת.

הכל יכול להיות... מה שבטוח זה שאני מתקשה לחזור...

ואני בנאדם שאוהב להתמרח על נוסטלגיה...

אבל אולי זה מה שכל כך יפה בנוסטלגיה... היא בעבר שלא חוזרים אליו אבל הוא שם כדי להזכיר לך שאז, בתקופה ההיא, עם האנשים ההם...

בלוג יקר שלי,

היית אהוב עליי ביותר במשך שנים רבות יפות וצעירות, אתה עדיין אהוב עליי מאוד,

אבל היום אתה כבר ילד גדול, בן 8, החיים יפים כשאתה בן 8... זה מה שסדריק היה אומר לפחות.

היוות לי פינה חמה להתפרק, לשמוח, לצרוח, לכעוס, לבכות, לאהוב, לשנוא, הכל!

אבל כנראה שמקומך בעבר בשבילי....

להגיד שזה הפוסט האחרון? אני לא יודע.

אולי רק לתקופה הקרובה או אולי גם הרחוקה, מה שבטוח זה שלנצח אזכור את בלוג מספר 225289 בישראבלוג.

PhoeniX.