נפש פילוסופית, מוח יצירתי וגוף חסר מנוחה. החיים הם שילוב.

לאהוב אותך זה לותר על עצמי.

את עצמי אני אוהבת יותר או פחות?

לאהוב אותך זה לחיות יום יום עם ההרגשה שאני עושה משהו לא בסדר.

לאהוב אותך זה חרטה.

בכל מקום ישנן סיבות

עולות מקולות יומיומיים...

הרוח, המים, הציפורים על העצים.

כתובות על קירות,

על אוטובוסים שחולפים לי ברחוב מול העיניים.

למה לא לאהוב אותך.

כי לאהוב אותך זה לותר על עצמי.

לאהוב אותך זה לותר לעצמי.

אהבה זו מילה גסה.

ובלילה כשאני עוצמת את העיניים,

עולה אשמה עצמית... על אהבה.

לא ככה אמורה להיות אהבה.

ובחושך של השינה

המחשבות עלייך עולות-

מתערבבות, מתערבלות, לא נותנות לי מנוח.

צועקות לי חזק חזק בתוך הראש-

עד שבא לי להקיא.

כי לאהוב אותך זה לותר על עצמי.

לאהוב אותך זו טעות שאסור לי לעשות.

לאהוב אותך זה גזר דין מוות.

למה אני צריכה להרגיש שהאהבה שלי היא מחלה?

מדכאה, מחלישה, מרדימה...

לאהבה שלי אין תרופה.

אתה כמו כאב ראש,

דופק חזק ברקות

ולא נותן מנוח.

כי לאהוב אותך זה לותר על עצמי.

לאהוב אותך זו שגיאה שאין ממנה חזור.

לאהוב אותך זה לשנוא כל דבר אחר.

חייבת להדגיש שזה נכתב סתם ולא על אף אחד במיוחד... אני במצב רוח פסדר.

פשוט הייתה לי מוזה לכתוב משהו ואלה המשוהים שאני כותבת.