כשעשיתי שיעור חברה לחניכים שלי
על משחקי מחשב
ושעות זמן צפייה בטלוויזיה
במקום
החיים האמיתיים
במקום לצאת עם חברים החוצה
ולשחק בדברים טיפה פחות מנוכרים ויותר חברתיים
(ברמה של ילדים בכיתה ה', כן, לא ככה)
שדווקא היה שיעור דיי מוצלח יחסית ואני חושבת שהם יצאו אפילו עם מסקנות טובות
למרות שאני לא יודעת כמה הם באמת יישמו אותן.
בכל מקרה, אז,
לא חשבתי באמת, שאני אגיע לכאזה מצב,
שאני יושבת ומשחקת במשחקי מחשב מפגרים,
אבל לא בגלל שאני רוצה לשבת ולשחק כל היום ולא לצאת עם חברים,
אלא בגלל הסיבה ההפוכה.
אבל נו מילא,
וואלה! כייף כבר בטח שונאים אותי.
אחרי ששיחקתי כל משחק 30 פעם,
כבר בהחלט שברתי להם את כל השיאים.