אין מה לומר, זו אכן הרגשה מוזרה.

במשך 12 שנים אתה רגיל לאותה מסגרת, ואז פוף.

ממש מגניב, לראות ילדים, וסתם בני נוער עם ילקוטים, ואתה לא שוכח שהיית כזה רק לפני שנה.

החופש הגדול זה אחד מהחופשים הכי מעפנים אי פעם כי בסך הכל או שהוא עובר מהר מידי,

או שאתה משתעמם בו עד מוות.

אני לא רוצה לחפור יותר מידי על התיכון, אחת התקופות הטובות ביותר בחיי,

אני לא רוצה לומר שוב ושוב ש"אתם לא יודעים כמה אתם תתגעגעו לבית ספר",

כי את זה אתם צריכים להבין בעצמכם, גם אם תרצו, לא תבינו את זה עד שהתקופה הזאת תסתיים.

סוף סוף יצא לי לראות את "שמש נצחית בראש צלול", באמת, אחד הסרטים המוזרים ביותר.

אפשר לתאר את כל הסרט ב3 מילים "What the fuck".

אבל הוא סרט מעולה, ואני אוהב אותו.

זה גם הסרט היחידי שמבחינתי לפחות, ג'ים קארי שיחק באופן שונה.

ב"איש על הירח", "המופע של טרומן", וכן אפילו בבושה הזאת שנקראת "23", כמה שג'ים ניסה להיות רציני,

עדיין זהיתי כאילו, כמה דברים שזהים אצלו כמו כל סרט אחר.

כאן הוא פשוט משחק מישהו אחר, ביישן, רציני יותר, זה ממש הרשים אותי, וזאת אחת הסיבות למה זה סרט

ממש ממש טוב.

זה גם גרם לי קצת לקנא, באהבה שכזאת, שנלחמים עליה גם מול כל הסיכויים.

אבל זה רק סרט.

כרגיל, אין לי כל כך על מה לדבר, אין לי גם כל כך עם מי לדבר, וזהו.

אבל... לא יודע, אני לא מתלונן.

בסך הכל, צריך לחשוב על הטוב גם אם רע, לשמוח כשטוב, ולהודות על כך.

מתאים לי לדבר בקיטש בולשיטי כזה.

לא, האמת זה די איך שאני מרגיש.

חוץ מזה בתוכנו אנחנו אוהבים קיטש, רק לא ברמות מוגזמות יותר מידי כמו סרט של ברבי.

ShP